ערב חשוך של סוף הקיץ
פתאום יש מעט אויר לנשימה
הבית הקטן שקט וריק
ורק אני יושבת ובוהה.
בחוץ קולות של עיר גדולה
הכלבים נובחים
ושיירת המכוניות עוברת
קטנוע בודד בוכה לעזרה
ומוזיקה ישראלית מתנגנת, מתנגנת...
בבניין ממול כמה חלונות מוארים,
תריסים מעט פתוחים
כדי לגמוע כמה שיותר חמצן.
בודאי גם שם יושבים אנשים ובוהים
או שאולי בעצם זו רק אני כאן...
אתה כבר מעבר לאוקיינוס בשעה הזו ודאי,
והרי כבר שכחתי אותך לגמרי.
זה רק הגעגוע אל הגוף אולי
ואולי
אני צריכה להתרגל ליום שאחרי.
להיות מקולפת ממך,
בשר חשוף אל הרוח של סוף הקיץ
להיות חזקה, וחדשה
וודאי
בקרוב אמצא מישהו חדש להעטף בו,
כדאי.
זה מה שנשאר...