מדליקה סיגריה. לוקחת שאיפה עמוקה ונותנת לעשן למלא את ריאותיה.

היא עוצמת את העיניים. מליון מחשבות מתרוצצות בראש ולא נותנות מנוח.

זה כל כך חסר לה. היא מרגישה ריקנות מוזרה כזאת, אחת שאי אפשר להסביר במילים ולא לתאר בשום אופן.

ריקנות שרק בן אדם שמרגיש אותה יכול להבין מה היא. היא מחפשת תשובות לשאלות הרבות

אבל היא רחוקה מלהבין מה היא בכלל שואלת.

היא מרגישה שהנשמה שלה חצויה לשניים ואחד החלקים אבד. כל כך הרבה דברים יש בחיים האלה. היא ניסתה הכל ועדין

לא מצאה את הדבר הזה שישלים אותה.

מסע כל כך ארוך, מתיש ומייגע. שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה. אבל אף לא תשובה אחת. היא כבר לא מקבלת סיפוק

משום דבר. הכל יש לה בחיים אבל הכל לא מספיק. היא כבר כמו נרקומנית מחפשת את הדבר הזה שחסר לה.

היא אפילו לא יודעת מה הוא אבל יהא מחפשת אותו. את הדבר הזה שיגרום לה לשלווה, לשקט נפשי אבל הוא פשוט לא נמצא.

שום דבר כבר לא מעניין אותה בחיים. לא החבר שלה, לא חברות שלה, לא המשפחה שלה. היא רק מחפשת ומחפשת ובדרך

מזניחה את הדברים הכי חשובים. את הדברים שהם בעצם מה שחסר לה. הם בעצם מה שמשלים אותה.