keep it simple
הנה הם באים הקומיקאים, בכלל לא בטוח שנצחק... |
| 11/2009
אני זוכר עוד, 14 שנה לרצח רבין
אני זוכר עוד
את הבהילות של הבוקר ההוא
הכניסות והיציאות מהחדר שלי
את הווליום המוגבר של הטלויזיה
וקולו של השדרן מפרש
ומשפט אחד בקולה של אחותי
"קום, רבין נרצח".
וקמתי
ואני זוכר את עצמי אז מכמה זוויות.
מהעיניים, מאחורי הראש, ומגבוה בצד.
כמו החומר הגולמי של סרט.
ואני יושב שם בישיבה מזרחית על השטיח,
מאוד קרוב לטלויזיה
כאשר ממשודר השחזור של הרצח.
והקלטת שצולמה
והסטת המצלמה לשמיים בדיוק ברגע הקריטי.
אני זוכר.
אני זוכר שלא היו לימודים באותו יום
אלא רק שיחות
שיחות על הרצח והסיבות אליו.
אני זוכר את הקושי של המורה לדבר עם ילדים בכתה א' על הנושא,
אני זוכר את הקושי שלה לא להכנס לנושאי פוליטיקה.
ולא להביע את דעתה האישית.
אני זוכר את הדמעות בעיניים של כולם,
את מבטי ההלם,
אני זוכר את החיבוק של אמא שלי כשיצאתי לבית הספר.
מהוסס, הדוק ורועד טיפה.
אני זוכר.
את חוסר ההבנה שלי בזמנו
ואת האסימון שנפל רק שנים מאוחר יותר.
כשהבנתי את פשר הזכרון התמוה הזה.
ואת המשמעות
של רצח ראש ממשלה בידי אזרח יהודי.
אני זוכר
וכואב לי לראות שיום הזכרון והעצרת הפכו להיות של חצי עם.
כואב לי לראות שאת יום הזכרון מנצלים למטרות הלא נכונות.
משתמשים בו בשביל כן להביע דעות פוליטיות.
ובמקום יום שמסביר וומתנגד לאלימות
וקורא לאחדות, ולחוסר פילוג.
הוא יוצר פער בין הדעות, ומעמיק את הפילוג.
השימוש הציני ביום הזכרון הזה מבזה אותו.
אני מאוד מאמין בלציין את היום הזה ובמה שהוא מייצג
אבל כמה שקשה להודות בזה.
אם הוא כבר לא מייצג את אותם דברים-
השלום, האחדות, לא לאלימות, המעשה הנורא של רצח יהודי בידי יהודי.
אלא מייצג דעה פוליטית ואיזשהי תקוה ל"מה היה אם".
אולי הקולות שנשמעים לבטל את היום הזה צודקים במשהו.
יכול להיות שהרבה אנשים באמת שכחו למה נועד היום הזה, והעצרת הזו.
ומשתמשים בה לצרכים אנוכיים וציניים.
אבל אני זוכר עוד.
| |
| כינוי:
rokker
בן: 36
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
