http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923הנה הם באים הקומיקאים, בכלל לא בטוח שנצחק...heCopyright 2026 rokker. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11727921<div align="right" dir="rtl">אנחנו יצרים מעוררי רחמים. באמת, ללא כל חרטה או הסתייגות.אם קיים מישהו שמשגיח עלינו, אין סיכוי שהוא לא מרחם עלינו.אנחנו לא יודעים יותר מדי, אבל מכל דבר שאנחנו כן יודעים אנחנו עושים עניין גדול.אנחנו בעלי הבנה בסיסית מאוד ופרימיטיבית מאוד.אנחנו חייבים לתרגם כל דבר בעולם למושגים קטנים יותר שנוכל להבין.טוב, רע, צדק, שמחה, עצב.לכל אחד מהמושגים האלה יש אינספור דרכים לתאר אותו.זמן. את הזמן אף פעם לא הצלחנו לתרגם. אז חילקנו אותו. שנים, חודשים, שבועות, שעות.ואז התחלנו לספור אותו, ולשנות אותו לפי מה שמתאים לנו, שעות האור בחורף ובקיץ.הכל כדי לנסות לתפוש משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוש.הזמן היה, ויהיה לעולם. גם אם כל העולם יתפוצץ ויתפזר לאבק. כשהאבק הזה ינדוד בחלל, עדיין יהיה הזמן.אבל לא ימדד יותר בשניות ודקות. אלא כמושג עלום, בלתי נתפש.ליצורים מעוררי רחמים שכמותנו.גם כל ההתנהלות שלנו,כל הקשרים, החברויות, המאבקים והאהבות.בעיקר האהבות.הכל מגיע מאיזשהו דחף פרימיטיבי שחזק מאיתנו.שהחותם שלו טבוע עמוק ואין לנו מה לעשות בנידון.הכל מיצרים ואינטרסים.במיוחד הדברים שאנחנו בטוחים שלא.מכל בחינה שלא מסתכלים על זה.</div>Sun, 18 Apr 2010 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11727921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=11727921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11376848<div align="right" dir="rtl">יגיע יום בו השמיים יאפירווהקור לעצמות יחדורבו האיתנים יאמירווכולנו נרגיש קטניםעידן בו השחר לא יפציעולא יהיו עוד כוכביםובני האדם ישוטטו אבודיםבהריסות כלובי הבטון והמתכת שהם בנוובמחילות הזוהמה שהם כרוולא יהיה עוד מקלט מהטבעשיראה את פניו חסרי הרחמיםולא נוכל לעצור לרוץ לרגעולאט לאט הכל ימותהתפוררות העולם הזה תגיעולא תהיה דרך להתכונןבאף צורה או דרךכי גם אם נראה את זה בא לא נאמין.גאוות האדם.</div>Sun, 08 Nov 2009 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11376848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=11376848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11375070<div align="right" dir="rtl">אני זוכר עודאת הבהילות של הבוקר ההואהכניסות והיציאות מהחדר שליאת הווליום המוגבר של הטלויזיהוקולו של השדרן מפרשומשפט אחד בקולה של אחותי"קום, רבין נרצח".וקמתיואני זוכר את עצמי אז מכמה זוויות.מהעיניים, מאחורי הראש, ומגבוה בצד.כמו החומר הגולמי של סרט.ואני יושב שם בישיבה מזרחית על השטיח,מאוד קרוב לטלויזיהכאשר ממשודר השחזור של הרצח.והקלטת שצולמהוהסטת המצלמה לשמיים בדיוק ברגע הקריטי.אני זוכר.אני זוכר שלא היו לימודים באותו יוםאלא רק שיחותשיחות על הרצח והסיבות אליו.אני זוכר את הקושי של המורה לדבר עם ילדים בכתה א' על הנושא, אני זוכר את הקושי שלה לא להכנס לנושאי פוליטיקה.ולא להביע את דעתה האישית.אני זוכר את הדמעות בעיניים של כולם,את מבטי ההלם,אני זוכר את החיבוק של אמא שלי כשיצאתי לבית הספר.מהוסס, הדוק ורועד טיפה.אני זוכר.את חוסר ההבנה שלי בזמנוואת האסימון שנפל רק שנים מאוחר יותר.כשהבנתי את פשר הזכרון התמוה הזה.ואת המשמעותשל רצח ראש ממשלה בידי אזרח יהודי.אני זוכרוכואב לי לראות שיום הזכרון והעצרת הפכו להיות של חצי עם.כואב לי לראות שאת יום הזכרון מנצלים למטרות הלא נכונות.משתמשים בו בשביל כן להביע דע</div>Sun, 08 Nov 2009 02:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11375070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=11375070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11285259<div align="right" dir="rtl">ביום הזה, הכל פתאום נע לאט יותר,השמש, האנשים, אתה.הכל פתאום נראה עמום יותר, חשוך יותר, אפלועם זאת, חד יותר, בהיר יותרהכל שקט יותר, מרגישים אי נעימות מסוימת כאשרהרגל בטעות פוגעת במשהו שנופל ונחבט, שששששששביום הזה, הכל איטי יותר, כולם לובשים לבן, ומדברים בשקט, לאט.פתאום נשמע רעש סירנה, ואמבולנס חולף במהירות.אחרי שהוא חולף יש שתי שנית של דממה, של דמימות,והעולם נראה כמו תמונת סטילס עד שנראה כאילו מישהו לוחץ על "פליי" וחוזר הסאונד, והתמונה מתחילה לזוז שוב.יש משהו מאוד מיוחד ביום הזה, שאני מאוד אוהב.הוא מראה שגם אנחנו, שאף פעם לא הולכים לאט, תמיד רצים קדימה, מנסים להשאיר את כל השאר מאחור.יוצאים מאוחר, חוזרים כשכבר מוקדם, ולא נחים לרגע.גם אנחנו מסוגלים לקחת 25 שעות של הפסקה וחשבון נפשולהאט את העולם לקצב הדיווש של האופניים, ולהנמיך את הווליום לרחש של הרולרבליידס על אספלט.שנה טובהאני מבין, אני מבין טוב מדי.אמנם לא הכרתי אותו, אבל הוא יכל להיות חבר שליהייתי יכול להגיע לגדוד ולפגוש אותו.הוא בטח היה אז כבר במפל"ג, צוחק עליי שאני צעיר.אבל הוא שם ואנחנו פה, והקלטת הזו לא תשנה את זה.נמאס לי לשמוע על</div>Fri, 02 Oct 2009 09:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11285259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=11285259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11256620<div align="right" dir="rtl">זה מרגיש כאילו הכל קורה מתוך חלום, חולף לידי.ואני מביט על המצב מלמעלה, מנותק, לא מושפע.זה אולי החוסר שינה הקבוע, אולי העומס.אולי הפרטים, אולי התחלפות העונה.רואה הכל מנקודת מבט אחרת פתאום.למה לא התנהגתי אחרת? למה לא אמרתי במקום?למה אני אף פעם לא מתמודד ישירות, מתחמק מעימות.למה אני רומז, למה אני חותר בעצם?אני רואה הכל פתאום מזווית אובייקטיבית, כמו מתבונן מהצד.עושה לי יומן תצפית, פה הייתי צריך לפעול אחרת, כאן גם.פה צדקתי, פה טעיתי, פה מישהו יצא רעפעם לא הייתי שם לב, פעם לא הייתי מבין,או שהייתי מבין ומדחיק, רואה ומתעלם.הרבה השתנה מאז, אני רואה יותר איך אני צריך להיותיש לי מטרה, יעדים לשיפור עצמי.אני מגלה כמה הייתי חסר לעצמי, מספיק.עכשיו עם הזמן שיש לי אני יפצה על הפערויהיה טוב יותר, רק שיגמר כבר...ואני אוכל לנשום קצת לרווחה, את ריח הגשםשגם אליו התגעגעתי, והקור.ואני אוכל להתחיל להתעסק יותר בעיקר.תקופות עוברות, זמן חולףיהיה טוב יותר.על המצבה שלי יהיה כתוב we would meet again some sunny dayוהמבין יבין.(ללא שום קשר למה שהיה קודם)</div>Sun, 20 Sep 2009 16:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11256620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=11256620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11141633<div align="right" dir="rtl">כן, אני עוד כאן, זו הייתה הפסקה ארוכה, שבה הרגשתי אחר, שונה, עסוק.הייתה במקום אחר, עולם אחר שבו לא צריך להפעיל את המחשבה.לבצע, לא אתה מחליט, תבצע, רק בבה"ד 1 פתאום אמרו להפעיל את המחשבה.הושיבו אותנו בכיתות והיינו צריכים ללמוד, ולהפנים, ולחשוב.לא יצא לי באמת להבין איך זה קרה עד עכשיו, אבל במחשבה לאחור. כנראה שזה מה שהיה.ועכשיו עוד יותר אינטנסיבי, ועוד יותר קשה, אבל פתאום אני מרגיש שאני חוזר לעצמי.אני שוב קורא יותר ספרים, ושוב מתעניין יותר, ושוב חושב ולא לוקח כעובדה.הכל, לא לקחת דברים כעובדה. לחשוב.כאילו המוח שלי היה בקומה. כמה טוב לנסח דברים בכתב, הכל זורם פתאום.השבוע היה שבוע רע לצה"ל, לכולנו.בצבא ההגנה לישראל שמוכן לספוג 0 הרוגים באימונים נהרגו השבוע 2.אחד מהם קרוב יותר משהיו אי פעם, מכיר מישהו שמכיר. פתאום זה קרוב.וכל אחד מאשים את השני. זה הם, לא, זה הם.אבל קשה להאמין שזה קרה, שזה קורה.והשני... "עקב פליטת כדור..." כמה פעמים כבר שמענו את המשפט הזה?כמה פעמים עוד נשמע אותו?ומי שחושב בלב "נפלט כדור, קורה" אז טועה בגדול.זה קורה אחרי הרבה מטווחים, זה קורה בשדה קרב, זה יכול לקרות.אבל לא בחד</div>Sun, 09 Aug 2009 23:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=11141633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=11141633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=10184211<div align="right" dir="rtl">אני צריך לשנות את הכינוי ל"הנוטש"...אני מרגיש כאילו חלק מעצמי לא נמצא שם יותר.האהובה שלי צודקת כנראה, אני לא בדיוק אותו אדם שחיבק אותה באוטובוס.אני לא אותו אחד שקורא ספר ליד המחשב ושר ביחד עם המוזיקה בקולי קולות.אני כבר לא אותו אחד ששומע איזשהו שיר וחייב להוציא גיטרה וללמוד אותו.אני אותו אחד שזורם, ואף פעם לא מתכנן שום דבר.אני לא אותו אחד שנסחף במה שהוא עושה בלי לשים לב לשעה.אנינ לא אותו אחד שמנסה לא להרדם באוטובוס כדי לשמוע מוזיקהאני לא אותו אחד שמשחק במחשב בכל משחק חדש שיוצא.אני לא אותו אחד שעוקב אחרי כל האמנים שהוא אוהב וקונה דיסקים.אני לא אותו אחד שבודק כל פעם באתר של בארבי אם יש הופעות שוות.אפילו לא בא לי ללכת לרוב ההופעות שפעם הייתי מתלהב מהן.אני לא אותו אחד שקובע עם כולם לחזרת נגינה ומתעצבן על מי שמאחר כי זה אומר פחות זמן לנגן.אני פשוט לא אותו אחד.השתניתי.הפסקתי לכתוב באותה תדירות.ואם תשאלו אותי, מה שאני כן כותב ברמה פחותה בהרבה.הפסקתי לקרוא בכל הזדמנות שיש לי.התחלתי תקרוא עיתונים ומגזינים במקום.הפסקתי לצפות בכליון עיניים לספר הבא בסדרת פנטזיה שאני אוהב.הפסקתי להתווכח על דברים ל</div>Mon, 17 Nov 2008 14:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=10184211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=10184211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=10008224<div align="right" dir="rtl">אמר לי מישהו, שצמים ביום כיפור כדי להדמות למלאכים.היה לי הרבה זמן לחשוב על זה בזמן הצום ןהעשיית כלום האופיינית ליום כיפור, והבנתי משהו.אם יום כיפור אמור לגרום לנו להידמות למלאכים, הוא רק מדגיש את השוני.אנשים שחייבים לקחת כדורים כל יום לוקחים אותם גם ביום כיפור, אנשים עם סוכרת לא יכולים לצום, וחייבים לשמור על רמת סוכר בדם.אנחנו מתפללים ומכפרים על חטאים שעשינו.אנחנו מבקשים סליחה מחברים, וממשפחה.אנחנו משתעממים ומעבירים את הזמן בלפתור תשבצים וסודוקו או קריאה.ובכן, הדבר היחיד שאני יכול לקשר אותו איכשהו למלאכים מהרשימה הוא לקרוא.מלאכים בטוח לא לוקחים כדורים, או חולים בסוכרת.מלאכים לא חוטאים, ולא צריכים להתפלל כדי שיסלחו להם.אני לא חושב שסביר שמלאכים צריכים לבקש סליחה כל כך הרבה.ואני משוכנע שיש למלאכים דברים הרבה יותר טובים לעשות מלפתור סודוקו.חוץ מזה שאני חושב שמלאכים לא משתעממים, זו תכונה אנושית מובהקת.לכן לדעתי יום כיפור נועד כדי שננסה להדמות למלאכים ונכשל, נבין שאנחנו אנושיים, לא משנה מה נעשה, ונשלים עם זה. ובאותו זמן נבין שחלק מלהיות אנושיים זה לחטוא ולבקש סליחה, לחלות, למצוא תרופות למחל</div>Thu, 09 Oct 2008 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=10008224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=10008224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=9856460<div align="right" dir="rtl">חמישה מקורות ההובלהדמות המפקדעקרונות הענישה והתגמול,מי אני? ילד בן 19, שאוביל ואתגמל ואעניש?מי אני שאתן דוגמא אישית, ואחנך, ואחנוך.מי אני שיהיה אמא ואבא של צוות? איך אני יהפוך חבורה של אזרחים לחיילים, ללוחמים?מי אני שאקח אחריות כל כך גדולה? שאסתער קדימה?ואיך אני יכול לצפות שיסתערו אחריי?זה מפחיד.. זה גם לא נתפס.רק אצלנו זה נשמע נורמלי, זה נשמע הגיוני.שילד בן 19 יפקד על צוות, שיוביל, שיעניש.כנראה שאם אנחנו מסוגלים לזה, אנחנו באמת יותר טובים מכל השאר.או אולי אנחנו פשוט חייבים.אני חושב שאני כן מסוגל, אני חושב שאני יכול.אבל אני מפחד, שאולי אני אעשה טעות, אולי אחד מהם יפגע.אולי הם לא יבטחו בי?אולי הם ישנאו אותי?המועד קרב ובא, ואני מתחיל לחשוב.לא אם אני רוצה את זה, כי אני כן.אלא מה זה אומר... כי זה אומר יותר משחושבים.ואני צריך לשבת עם עצמי ולהבין אם אני מוכן ולהכין את עצמי כי זה בא.אני הולך להיות מפקד בצה"ל.אני הולך להיות האויב הכי נורא, החבר הכי טוב, האמא והאבא של חבורת חיילים.אני מקווה שאני מוכן, דוגמא אישית, עקרונות משותפים, סמכות, דאגה לפרט, ומקצועיות.חמשת עקרונות ההובלה</div>Thu, 04 Sep 2008 21:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=9856460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=9856460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=9137524<div align="right" dir="rtl">זהו שיר קינה ששרים המונים בליבם, אפילו בלי לדעת.שיר קינה על כל מי שנרצח כאשר תפילת "שמע ישראל" על שפתיועל כל מי שנהרג עם התרסה בפניו ונשק בידיו, מול אויב שבא להשמידו.על כל מי שנלחם בגבורה להגן על מדינה, על רעיון, אידיאל, או אמונה.על כל מי שסבל כדי להגן על משהו יותר גדול ממנו,כל מי שהקריב מעצמו, בשביל אחרים,כל מי שסיכן את עצמו, למען הכלל.על כל מי שלחם להגן על חבריו ומשפחתו, ועל האנשים שראה בחייו,הולכים ברחובות ת"א, ברחובות חיפה, בסמטאות של יפו. אלה שהתפלל איתם בכותל וראה איתם סרט בקולנוע.זהו שיר קינה שחוזר כל פעם מחדש, כל יום וכל שעה.כל חודש וכל שנה. כל שנה ביום הזה הוא מתחזק.ואפשר לשמוע אותו מאחורי מגישת החדשות בטלויזיה, והשדרן ברדיו.אפשר לשמוע אותו ברקע בטקסים, ובהזכרות, ובדברי השכולים.זהו שיר קינה ישן, וחדש. ידוע ושכוח. כל אחד מוסיף לו שורה לפעמים, כל אחד שר אותו אחרת.אבל הוא תמיד פותח את הלב ומעלה דמעה.אבל הוא תמיד יהיה דומה בתמצית. הוא תמיד ירחף שם ברקע, גם כשלא נשים לב.כי הוא קשור אלינו בכח, גם אם לא ישירות.תמיד נקווה שהוא לא היה, אבל הוא תמיד יהיה.כי בזכות מה שהוא מייצג אנחנו כאן</div>Tue, 06 May 2008 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (rokker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=130923&blogcode=9137524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=130923&blog=9137524