ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן
הטובות מכולן
עמוקים מן הים הסודות
שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין
לא אבין לעולם."
יקירי,
כבר כמה זמן שאני מתחבטת ביני לבין עצמי בקשר אלייך. בקשר אלינו.
כבר כמה חודשים שאני מוצאת את עצמי חושבת עלייך, ככה בלי קשר, באמצע היום.
רוב הזמן, אני נהנית ממה שיש לנו, ואני מניחה שאתה מרגיש את זה. אבל לפעמים, עולה בי השאלה אם אני נהנית מזה בגלל שאתה חלק מהקשר, או בגלל שהתגעגעתי לכל זה.
כבר לא פעם אמרת לי שאנחנו עוד נתחתן (ואפילו קבעת שנת יעד) ושאתה רואה את הקשר הזה ממשיך ונהיה רציני. זה מאוד מחמיא לי, אני מודה, אבל זה גם ממש מלחיץ אותי.
חמוד שלי, זה ממש כיף לי לקבל ממך שיחה/ הודעה של לילה טוב בלילה, אבל זה לא חייב להיות כל לילה.
זה ממש מחמיא לי שהזהרת את כל הסגל שלך בשיחה מצומצמת שאני המטרה שלך ודיר באלאק אם מישהו יעמוד בדרכך ("כמו בפוטבול אני אכנס בכם"), אבל אני לא חייבת לשמוע על זה.
ממש נהניתי שנשארת איתי חמישי לילה וחזרת בשבילי מקוצרת לבסיס כשסגרתי שבת, אבל לפעמים אני צריכה גם זמן לבד.
מאמי שלי, כיף לי איתך.
כיף לי שאתה קורא לי דובשנית, ואומר שאתה חולה על הלחיים שלי,
כייף לי כשאנחנו יושבים מאחורי המג"ד בסופה שלו, ואתה לא מפסיק להעביר לי SMSים שאתה מת עליי,
כיף לי כשאתה דואג לי כל כך ונשאר ער לעשות איתי פטרולים כשאני בתורנות בלילה,
כיף לי כשאתה מחמיא לי כל כך, גם באמצע הרחוב,
כיף לי כשאנחנו נוסעים ביחד ואתה מחזיק לי את היד או מנשק אותי ברמזורים,
כיף לי כשחשוב לך לפתוח לי את הדלת כל פעם לפני שאני נכנסת או יוצאת מהאוטו,
כיף לי לבוא למשרד בבוקר ולמצוא שוקולדים ליד המחשב,
כיף לי, בייבי.
אבל זה מלחיץ, ואני לא יודעת אם אני מוכנה לזה,
אז בבקשה תאט קצת את הקצב...
אני. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
