הקדמה קלה...
צבא תמיד התקשר בעיניי למשהו מלא ביורוקרטיה, משעמם, מטרטר.. טוב, הבנתם את הפואנטה, לכן כשקיבלתי זימון למיונים לקצונה ייעודית, לא ציפיתי בכליון עיניים (בלשון ההמעטה) ליום הזה.
וככה זה היה...
בוקר יום רביעי - המסע למחנה
אחרי שהתעוררתי בשעה שהציפורים עוד ישנו על העצים (6 בבוקר), אספנו (אני ואמא) את חברה שלי (שאחרה ברבע שעה, בדיוק כמו שהיא הייתה עושה בתיכון 
), עלינו (אני והחברה הפעם) על הרכבת. בתחנה נתקלתי בחברה הכי טובה שלי עוד מימי החטיבה, לא ידעתי עד כמה התגעגעתי אליה עד שלא נתתי לה חיבוק.. נפרדנו ממנה בת"א והמשכנו לכיוון לוד.
אוטובוס לבסיס, ביקורת ראשונה בכניסה למחנה, ועוד אוטובוס פנימי בתוך מחנה צריפין. לא היה לי מושג איך אני חוזרת מהמקום הזה הביתה בסוף היום (ואז עוד לא היה לי מושג מתי זה בדיוק "סוף היום").
נפרדתי מחברתי למסע, ונכנסתי לתוך רחבה מוקפת ביתנים.
השעה 8:50, הוזמנתי ל-9:00. לא רע.
אולם ההרצאות
בסביבות תשע נכנסו לאולם, בסך הכל הגיעו למיונים כ-60 בנות מכל רחבי הארץ.
קבלנו מספרים בכניסה, שאלון אישי ושאלון העדפות.
בזמן שחיכינו להרצאה שתתחיל, קבלנו הוראה למלא את השאלון האישי.
לא משהו מפתיע, בסך הכל שאלות שניתן היה לצפות (פרטים אישיים, השכלה, מקומות עבודה, היגדים וכולי).
לידי ישבה בחורה בשם אורטל (אה, שכחתי לציין שכולנו גם קבלנו תג עם שם), שקשרתי איתה שיחה בזמן שחיכינו להרצאה שתתחיל.
אורטל מורעלת צבא בצורה מפחידה, בשבילה או קרבי או שומדבר. אבל חוצמזה היא דווקא לא רעה.
שעה וחצי של הרצאות אחר כך, חילקו אותנו לצוותים של 7 בקבוצה, בשלב הזה היו כבר כמה בנות שאמרו שזה לא בשבלם והלכו.
משחקי תפקידים - D&D IDF
נכנסנו לכיתה, אני ועוד שש בנות. בדרך לשם (מהרחבה לכיתות הלימוד), הספקתי להכיר את יותם, ומבין כל חברות הקבוצה היא היחידה שעשתה עליי רושם של מישהי שמתאימה לקצונה..
משחק תפקידים מספר 1: הספינה טובעת, צריכים להגיע לאי, יש כמה חוקים.
המטרה שקופה שאפילו אין צורך לציין.
משחק תפקידים מספר 2: שלב העימותים, כל זוג (ושלישיה אחת) מקבלים נושא, וצריכים לשכנע את שאר בנות הקבוצה.
העמדה שלי הייתה כזאת: אחת מבנות הקבוצה שאינה צמחונית, מדרבת להשתתף בציד בטענה שהמעשה אכזרי, לדעתך אין לשתף אותה במזון. היה לי קל לראות את הצד השני, וקצת קשה להתרכז בצד שלי, אבל הגישה והאווירה היו חשובים לא פחות, ואם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו - הלך לי לא רע.
הנושא של השלישיה היה איך בוחרים מנהיג.
אחת אמרה בצורה של הצבעה, השניה אמרה ברוטציה - מחליפים כל שבוע, השלישית אמרה שיש לארגן תחרויות, האמת שאישית הסכמתי עם האחרונה, אבל המטרה היא מי משכנע ולא באיזו דעה תומכים אישית..
אבל אני לא התכוונתי לוותר על הבחורה 'שלי' כל כך מהר, אז זרקתי לה שאלה (בסוף כל עימות היה זמן לשאלות מה'קהל'); אילו תחרויות היא הייתה מציעה בשביל לבחור מנהיג, לצערי היא לא תפסה את הגלגל-הצלה, אבל הבוחנות (משגיחות/חיילות/בנות במדים) כנראה שמאוד התרשמו (אם לשפוט על פי המבט המופתע שהועף לעברי 
)
משחק תפקידים מספר 3: כל אחת קבלה רשימה של חפצים, וצריך לדרג אותם לפי סדר עדיפויות יורד, מה לוקחים איתנו מהאי על הרפסודה שבנינו, לאחר מכן, בדיון קבוצתי צריך להחליט איזה חפץ באיזה עדיפות, וכמובן שרצוי שסדר העדיפויות הקבוצתי יהיה כמה שיותר דומה לזה שלך..
מה שקצת הרס היה שבאמצע הדיון הקבוצתי הוסיפו לנו פריט לרשימה (מכשיר קשר), שקצת בלבל את כל העסק..
ואוכל צבאי - טעים להפליא
קצת לפני ארוחת הצהריים, היייתה עוד משימה קטנה, קבלנו דף ונתבקשנו לדרג את בנות הקבוצה (כולל עצמנו) בסדר יורד, מי הכי מתאימה להיות קצינה (לדעתנו כמובן). אני רשמתי את יותם ראשונה, ואותי במקום השני, כל השאר לא עשו עליי רושם מיוחד, אז הסדר לא היה כל כך חשוב. בדרך לארוחת הצהריים, גיליתי שיותם עשתה בדיוק את אותו הדבר - רשמה אותי ראשונה ואת עצמה שניה .
למרות מה ששמעתי על אוכל צבאי, ולמרות ניסיוני (המר, חסר הטעם והגובל בגועל נפש, יש לציין) עם אוכל צבאי בגדנ"ע, הופתעתי. האוכל בבסיס היה דווקא טעים, אם כי נאלצתי לדקור כמה פעמים את השניצל לוודא שהוא אכן מת, ולמיץ היה טעם של מים עם צבע מאכל, אפילו המיצפטל בקייטנות היה עם יותר טעם מזה...
ראיונות אישיים ומבחן במתמטיקה
אחרי ארוחת הצהריים נקראה כל בת בתורה לראיון אישי, שזה בעצם צורה יפה לתאר שעה וחצי של ישיבה על התחת (אם כי הייתה לי יותם להחליף שירי צופים וחוויות הדרכה איתה) ואז חצי שעה שבה בעצם שואלים שאלות ששאלו בשאלונים שמילאנו בבוקר.. נו טוב, צבא זה דבר מזור.
אחרי שסיימנו את הראיון, יותם ואני החלטנו לנסות את מזלנו במיון אחד נוסף – מבחן במתמטיקה. אמרנו אם זה לא יועיל זה לא יזיק, אז מה רע בלנסות?
חלק ראשון, 8 שאלות אמריקאיות, 15 דקות, זוז!
אחוזים, יחס, הגיון, עשה לי בחילה כבר על השאלה הראשונה. הספקתי לעשות 4 שאלות, לעבור על עוד 2, ולנחש את התשובות לפני שנגמר לי הזמן.
חלק שני, קצת פחות מלחיץ, שאלה אחת פתוחה, עם הרבה סעיפים כמובן, אבל הפעם היו לי 30 דקות. השאלה הייתה על עוגות במאפייה, עשתה לי תיאבון . יותם וויתרה אחרי שהיא קראה את החלק הזה, החליטה שזה לא בשבילה. אני גאה בעצמי על שהספקתי לענות על כל השאלות, ועם קצת מזל גם עניתי נכון :)
אני חוזר הבייתה.. בשני אוטובוסים ורכבת..
בארבע אפס אפס.. או בסיקסטין האנדרד אוורס, אם מתעקשים לדבר 'צבאית', הסתיים רשמית יום המיונים. שעתיים וחצי אחרי זה, שני אוטובוסים, רכבת ואמא אחת עם רכב פרטי, הגעתי הביתה, עייפה אבל שמחה. אני חייבת להודות שנהנתי, למרות שכלל לא ציפיתי.. אפילו הספקנו אני ויותם להחליף מספרי איייסיקיו כדי לשמור על קשר.
אז שהיה לנו בהצלחה :)
אוהבת,
ניקי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
