http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374To err is human, to purr is feline. - Robert ByrneheCopyright 2026 AlleyCat. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=14872921<div align="right" dir="rtl">אמא שלי חולה. לא זו לא מחלה חיצונית שאפשר לראות כשמסתכלים בעיניים שלה או על הגוף שלה. זו לא מחלה שאפשר לתת כדור או לנתח והכל עובר. למחלה קורים מאניה-דיפרסיה. לפחות, זו המחלה שאובחנה בפעם האחרונה שהרופאים ראו אותה. יש סיכוי שיש עוד דברים, דברים שאני לא מבינה או לא יודעת, אבל אני יודעת שאמא שלי חולה בנפשה. המחלה הזו היא נוראית בדיוק כמו סרטן אלים ששולח גרורות. היא שלחה גרורות לכל תחום בחיים שלה, וכפועל יוצא - בחיים שלי. במשך שנים, התביישתי והאשמתי את עצמי ופחדתי. התביישתי שאני לא יכולה לעשות מספיק כדי שאמא שלי תהיה מאושרת, כדי שהיא תבריא. תמיד הבנתי שמשהו איתה לא בסדר, אבל רוב הזמן לא היה לזה שם. במשך תקופות ארוכות חשבתי שהבעייה היא אני. אולי אם הייתי בת יותר טובה, עושה פחות שטויות, נכנסת לפחות שטויות, אז אולי המצב היה יותר טוב. אחר כך, כשהיה לי כבר שם, כשהיה לי את המושג "מחלת נפש" לתת להתנהגות שלה, עדיין האשמתי את עצמי. ופחדתי. יותר מכל, פחדתי שאני אהיה בדיוק כמוה. שהעול הזה של ההיסטריה התהומית והמאניה המטורפת ממנה הנפילה רק קשה יותר עם כל מחזור של המחלה, יהיה גם של כל מי</div>Mon, 13 Feb 2017 14:47:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=14872921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=14872921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=13928050<div align="right" dir="rtl">זה מדהים. בדיוק של כמעט יום, אני שוב אומרת שחלפה לה שנה בלי כתיבה. הפעם לצערי זאת הייתה שנה שאופיינה גם בכתיבה מועטה באנגלית. תירוצים יש בלי סוף, אבל בשורה התחתונה, הייתי צריכה למצוא את הזמן לעשות את זה. אולי השנה החדשה שמתחילה עבורי עוד מעט (ילידת אוקטובר) תהווה ציר השינוי. לא יודעת. בינתיים נרשמתי לאירוע שנקרא (בתרגום קלוקל) חודש נובמבר הכתיבה הלאומי (NaNoWriMo - National November Writing Month). מדובר בסוג של אירוע אינטרנטי שבו אנשים מכל רחבי העולם מתחייבים לכתובת 50,000 מילה בשלושים הימים שיש בנובמבר. יש קהילה תומכת מאוד און ליין, ובשנה שעברה הופתעתי לטובה לגלות שיש היענות גם בישראל. זאת תהיה השנה השניה שאני לוקחת חלק בפרוייקט בנובמבר והפעם השלישית (היה גם סוג של מחנה קיץ) שאני מנסה את ידי בכתיבת כל כך הרבה בכל כך מעט זמן. זאת תהיה גם אולי הפעם שבה יש לי הכי פחות סיכויים להיות בין המסיימים, אבל אני לא הולכת לתת לזה להיות המכשול שלי. רעיונות לא חסר. למעשה יש לי מתווה לארבעה ספרים בערך ששוכב במגירה הממוחשבת שלי ועוד הרבה הרבה יותר מסתתר בפינות האפלות של הדמיון שלי. מה שיהווה מכ</div>Thu, 03 Oct 2013 16:16:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=13928050http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=13928050http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=13493537<div align="right" dir="rtl">עברה מעל שנה מאז שכתבתי פה לאחרונה. ואוו. זה לא שאני לא כותבת, להפך, אני לא מפסיקה, אבל הכל באנגלית. כי בינינו, כמה אנשים כבר קוראים עברית בכולם לעומת כמות האנשים שקוראים אנגלית? למרות שאני חייבת לציין שכיף להציץ פה מידי פעם, ולו רק בשביל הנוסטלגיה. היום אני יותר פעילה בטוויטר מאשר בכל דבר אחר, למרות שלקח לי זמן להבין מה הולך לאן ואיך. זה מצחיק עד כמה אני יכולה להיות tech-savy ועדיין לחטוף שוק קל כשאני מגיעה להשתמש באתר/כלי חדש. אחרי שנתיים של כתיבה אינטנסיבית, קיבלתי שלשום המלצה על תוכנה חדשה להיעזר בה. ממה שראיתי, היא בהחלט יכולה לחסוך לי הרבה בלגן מבחינת ארגון הכתיבה, אבל שוב נוכחתי לדעת שאין מעבד תמלילים שיכול להחליף את הוורד בעיני. האם התוכנה שווה את ה-40 דולר שהיא עולה? לא יודעת, אני אוריד את גרסת הניסיון ואחליט. היום זה בדיוק חודש מאז שהפכתי רשמית לעורכת בתשלום. זה כל כך שונה מעריכה בהתנדבות. אני יותר לא מנסה ללמד אף אחד שום דבר, אני פשוט מתקנת או מעירה. קשה יותר לעבוד בהיקף הזה (135 אלף מילה סה"כ), אבל הסופרת מקסימה ואני בהחלט נהנית לפתח יחסי עבודה איתה. אני לא</div>Thu, 04 Oct 2012 18:06:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=13493537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=13493537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12513054<div align="right" dir="rtl">איפשהו בין אי פה לאי שם, בפינת הייתי פה... לא יוצא לי לכתוב בעברית בחודשים האחרונים, בעיקר כי כל המרץ שלי מושקע באנגלית. זה מדהים עד כמה השפה הזאת עשירה ועד כמה אני נהנית להשתעשע איתה. בהתחלה עוד הייתי חושבת בעברית ומתרגמת בראש לפני שזה היה מגיע לנייר, היום, אחרי שלושים פרקים ומאה שבעים אלף מילה, אני כבר לא מתעכבת על העברית. מאחר ואני יודעת שלרובכם אורך של 170 אלף מילה לא אומר הרבה, אני אציין שזהשווה בערך לאורך של הספר השישי בסדרת הארי פוטר (באנגלית כמובן). לכתוב סיפור באורך הזה לימד אותי המון, לא רק מה לא לעשות אלא הרבה איך לעשות. איך לבנות את העלילה כדי שלא יהיו בה חורים בגודל של מכתש רמון, איך לבנות דמויות שלא משנות את האופי שלהן באמצע הסיפור ויותר חשוב איך לחיות את הדמויות, אך לכתוב אותן בצורה כזאת שאפילו כשאני כותבת מתשע או עשר נקודות מבט שונות - אני עדיין נשארת נאמנה לכל דמות. זה היה אתגר מעניין, ועכשיו שאני כבר לקראת סיום כשנשארו לי בקושי ארבעה ימים לסוף העלילה שלי - אני מוצאת את עצמי בוחנת את הסיפור כפי שהוא עד היום ואני יודעת שהיצירה הבאה שאני אכתוב תהיה יותר טובה ויו</div>Wed, 25 May 2011 09:57:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12513054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12513054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12251015<div align="right" dir="rtl">את הערב של השנה החדשה ביליתי בבית. מכורבלת עם כוס תה והרבה ניירות טואלט מפוזרים סביבי. אני שונאת להיות חולה בחגים. הצד הטוב של הדברים היה שכתבתי סיפור חדש שזה למעל שמונה אלף כניסות בשלושה בימים (זה באנגלית וזה לא פורסם פה, אז אין לכם מה לחפש, זה לא פה). הצד הפחות טוב - הייתי חולה. זה לא כיף :\ בכלמקרה. שתהיה לכולם שנה אזרחית טובה, אני מקווה ששלי תהיה קצת פחות חולע :) ניקול.</div>Wed, 05 Jan 2011 02:33:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12251015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12251015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12218067<div align="right" dir="rtl">שני דברים קרו לי השבוע. הראשון היה שגיליתי שיותר קל לי לכתוב במחברת ואחר כך להעביר את הכל למחשב מאשר לכתוב הכל ישר בוורד. יש משהו בגישה הפרימיטיבית שמדבר אליי הרבה יותר מאשר הוורד לאחרונה. לקח לי כמה ימים להבין למה, אבל בסוף מצאתי הסבר. כשאני כותבת במחברת יש לי הרבה פחות מוטיבציה לחזור ולערוך ולהוסיף קטעים שלמים, יש לי הרבה פחות בלגן בראש ובסיפור. בוורד אני יכולה לחזור ולקרוא שוב ושוב את אותו קטע ולתקן אותו חמש פעמים ואז לגלות שחזרתי על מידע שכבר כתבתי בפסקה שאחר כך או שמרוב תיקונים אני כבר לא יודעת מה היה הרעיון המקורי. כשאני כותבת עם עט זה לי יותר זמן לחשוב. עוד פלוס זה שאם כתבתי משהו אבל החלטתי לשנות אותו אחר כך - עדיין לי יש לי את המקור להסתמך עליו. ככה שגם אם סטיתי בעריכה מהרעיון המקורי - אני יכולה לחזור ולקרוא את אותו רעיון מקורי. הדבר השני הוא שהגעתי רשמית למצב של פרק ביום. פרק זה משהו כמו 4,000-5,500 מילה בערך (לדבר בעמודים זה לא מדד אמיתי, תשנה גודל או גופן וקיבלת כמות שונה של עמודים בכל פעם). נכון, ביום אחד אני מגיעה לפרק שהוא במצב של חומר גלם - בדרך כלל אני מספיקה לסי</div>Sat, 18 Dec 2010 04:07:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12218067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12218067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12208746<div align="right" dir="rtl">"The other hand of the line" ולזה קוראים - picture, if you will...</div>Sun, 12 Dec 2010 19:17:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12208746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12208746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12192850<div align="right" dir="rtl">יש לי והרבה, אבל הרוב זה באנגלית :) מאז ה-19 לנובמבר (שזה אומר שלושה שבועות ויום), כתבתי מעל 20,000 מילה. רק מה לעשות שזה פאנפיק דמדומים וזה לא מעניין אף אחד פה? במיוחד מאחר והוא כתוב באנגלית, אז בכלל אין לי מה להזכיר אותו אפילו.... אבל סתם. אני נהנית, אז לא אכפת לי. לכל מי שיש לו חוש הומור טוב, קצת אנגלית, וזמן, הנה המלצה לפאנפיק שצוחק על דמדומים ועושה את זה בסטייל. קוראים לזה Breaking The Sealוזה בהחלט אחד הדברים היותר מצחיקים שקראתי לאחרונה. ניקול. נ.ב. - לא אני לא חיה באנטרטיקה, אני יודעת מה הולך בחדשות. אני פשוט לא מרגישה שיש לי מה לתרום לנושא כרגע, אי לכך, בהתאם לזאת ובניגוד לכל מה שנאמר קודם - אני מעדיפה לשמור את הפינה שלי בבלוג בתוך בועה. לפחות בינתיים.</div>Sat, 04 Dec 2010 22:20:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12192850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12192850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12170234<div align="right" dir="rtl">I couldn't fine my voice... וזה לא כי לא רציתי, אבל אני יודעת שהמניאק לא ישלם!</div>Sun, 21 Nov 2010 23:24:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12170234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12170234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12168707<div align="right" dir="rtl">sparking lot מקום מאוד נוצץ שלפעמים ניתן למצוא בו מכוניות חונות...</div>Sun, 21 Nov 2010 07:25:00 +0200nicolezelikson@gmail.com (AlleyCat)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12374&blogcode=12168707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=12374&blog=12168707