להתאהב שוב

להישאר לבד

להתגעגע

להפתח

להידחות

להתאכזב

להיגרר

להעלב

לכאוב.

פשוט פחד.

עם רוח השחר, הנושבת סביב
הנחתי לנשמתי לנדוד
להשביע את רעבוני לאור האביב
להשאירני משתוקקת לעוד

פרשתי את כנפי חירותי וחפשתי
את האושר
ובקצות העולם, הנידחים מאדם
המראתי לעבר האופק

אל פחד, עלמה
צעירה, טהורה
אמרו לי העצים
הניחי לעצמך לחלום

אל פחד, עלמה
יפהפייה כאלה
מלמלו העלים
הניחי לעצמך לחלום

שקט, רק טיפות הגשם נופלות מטה. נעלי הספורט טופפו על האספלט הקר, לחות מהגשם הבלתי צפוי. שיערה נרטב, וחיוך עדין נפרש על פניה, מעניק לעינייה זוהר מיוחד.  היום היה עוד אחד מאותם ימי אוקטובר הקרים. אפור. גשום. עטור עננים.  מושלם. סוף, סוף הגיע החורף האמיתי, ואולי היה זה רק הסתיו פורש את נוצות כנפיו ממעל. היא המשיכה לרוץ, נעלי הספורט מגבירות את קצב הטפוף על הדרך. עוד מעט צומת הדרכים, בה תפנה לכיוון הבית.

היא לקחה נשימה עמוקה, לוגמת בצימאון את האוויר הקר, הצח, שבחוץ. היא אהבה את הבוקר, את הקרירות, את ההתחלה של היום עוד לפני שהוא באמת התחיל. זהו, רק עוד קצת, חשבה, הנה כבר עץ הברוש נראה ממרחק. ולידו, ענפיו העירומים של עץ השסק. העץ כאילו נכפף תחת עול הטיפות, ברך את פניה בכל בוקר, בכל ערב. השער הקטן בכניסה היה עשוי עץ, וחרק קלות על צירו כשפתחה אותו. ניחוח העשב הרענן מטיפות הטל ברך אותה היום. היא גרה בבית הקטן מעט יותר משלושה חודשים, וכבר הספיקה להתאהב בו. בגג הרעפים האדום, במרחב השורר בו, בחצר עם הוורדים, בעץ הברוש ירוק העד ועץ השסק, אשר פירותיו – כך נשבעו השכנים – הפכו מתוקים יותר מאי פעם, מאז שעברה לגון כאן.

היא הייתה תוספת נאה לשכונה, אמרו הלחישות בין הדיירים. יפהפייה, מלאת חיים, חיוך נצחי על פניה, ויד מושטת לעזרה לכל מי שהיה זקוק לה. שמועות מפיות, שבעליהן היו חטטניים יותר, אמרו כי היא אף "מעורבת" עם הבחור הבלונדיני שראו אצלה מדי פעם בפעם. היא שמעה את הכל. חייכה לאור הדברים הטובים, והתעלמה מהרכילות הפחות חביבה – מייחסת אותה לאופי האנושי הדוגל באמרה "חיי האהבה של השכנה מעניינים יותר". ולפעמים אף אמרה שהאהבה אולי עיוורת, אבל השכנים בטוח לא.

ורד לבן, נח על אדן החלון. יחיד. חיוך התפשט על פניה בעוד היא שואפת לתוכה את ניחוח הוורד.

"אל תעשי תוכניות להערב. יש לי הפתעה בשבילך"

היה כתוב בפתק הקטן שהוצמד לוורד.

בתחתית נייר השורות שנתלש ממחברת, היה חתום

"שלך, את יודעת מי".

והיא ידעה.

היא צלצלה אליו מייד, והוא לא ענה, מכיר היטב את טבעה הסקרני. הוא מכיר אותי יותר מידי טוב חשבה, סקרנית כחתול. בעודה סוגרת את הנייד שלה.

הם הכירו לפני שנה, דרך אינטרנט. הוא שלח תגובה ליצירה שפרסמה, והיא החזירה מכתב. משם זה התגלגל עד שנפגשו פנים מול פנים. כבר אז, באותה פגישה ראשונה, נוצר ביניהם קליק. קשרי הידידות ביניהם היו כה הדוקים, עד כי גם כאשר לפני שנה, עברה דירה – מגדילה בכך את המרחק הגיאוגרפי ביניהם, הידידות לא דעכה.

היא עמדה מול המראה בחדר השינה שלה, לבושה לבנים מתחרה שחורה, והתלבטה מה ללבוש. לבסוף, מחליטה ללכת על המראה השובב, היא הוציאה זוג מכנסי עור צמודים, וסוודר רפוי בצבע כחול בהיר, לרכך את המראה השחור. את שערה אספה לצמה ארוכה על גבה, שהגיעה עד למותניה. איפור קל בלבד – שפתון מבריק נגד הקור אליו שפתיה היו רגישות וצללית בצבעי האדמה להדגיש את הצבע הכחול של עינייה בבוקר זה. כשסיימה, לקחה את תיק הצד שלה, את מפחות המכונית והבית ויצאה.

היא פסעה לתוך אולם ההרצאות, בו התקיים השיעור הראשון שלה. יום ראשון לסמסטר א', שנה ראשונה. בין שיעור לשיעור הספיקה להכיר כמה מחבריה לספל הלימודים, למשך ארבע השנים הבאות. שעות הבוקר חלפו באיטיות נמזגות לתוך שעות הצהריים, מופרעות  רק על ידי גשמי הסתיו שהתדפקו מדי פעם בפעם על חלונות הכיתות.

התנועה הייתה עמוסה כרגיל ביום שישי זה, כאילו כל העיר החליטה לצאת לרחוב... במקום רבע השעה הרגילה, לקח לה כמעט ארבעים דקות להגיע הביתה. וכאילו שזה לא הספיק, התחיל לרדת מבול והיא שברה את המטריה יום קודם... חוק מרפי, חשבה בחיוך. לא מניחה לשום דבר להעכיר את רוחה, לא היום.

היא רצה את המרחק הקצר שבין החניה לדלת הכניסה. ורד בצבע אדום עז, הודבק על הדלת. ושוב פתק. על נייר לבן, מודפס.

"כבר כמעט שהתייאשתי מלחכות לך"

ללא כל חתימה.

היא פתחה את הדלת, ונעמדה בהלם - חושך מצריים. אוטומאטית שלחה ידה למתג האור... כלום. היא שמטה את התיק בכניסה, מורידה גם את המגפיים. לפתע הבחינה באור בקצה הפרוזדור. היא הלכה ישר מגששת דרכה באפלה, עינייה אט אט מתרגלות לחשיכה. נרות. מאות מהם. יצרו שביל העולה על המדרגות, על פניהן ולקומה השנייה. היא הביטה על הרצפה, מבחינה שהשביל שיצרו הנרות מלא בעלי ורדים לבנים, ואדומים. ממש מתחת לרגליה היה מונח נייר מקופל.

"אור נרות חושף טפח ומסתיר טפחיים. לכי בשביל"

סקרנית, היא הלכה לעבר המדרגות. על המדרגה הראשונה, שוב נייר מקופל.

"סוודר יורד"

היא הרימה גבה, תוהה. אוקיי חשבה, אני אשחק את המשחק.. היא הורידה את הסוודר, משליכה אותו על הרצפה, הרחק מאור הנרות. היא החלה לעלות במדרגות. על המדרגה שלישית, שוב הודעה

"חולצה יורדת"

היא לא לבשה חולצה מתחת לסוודר, ולכן התעלמה מההוראה. היה עוד פתק על המדרגה השישית

"מכנס יורד"

היא צייתה. והמכנס הונח על מעקה המדרגות. ככל שעלתה מעלה במדרגות, גבר הדופק שלה. וכמובן – סקרנותה. כפי שציפתה במדרגה התשיעית היה נייר נוסף.

"גרביים... ניחשת נכון, יורדות"

שוב, עשתה כפי שהורה הכתוב. עלי הורדים היו כשטיח רק תחת רגליה, מרככות את הקרירות של הרצפה. שלוש מדרגות למעלה ושוב:

"חזייה ותחתון עפים"

היא עלתה אל ראש המדרגות, אור הנרות ליווה אותה עד לכניסה לחדר האמבטיה שלה. עלי הורדים יוצרים חץ מדויק המצביע פנימה. היא נכנסה לחדר הרחצה. ונדהמה מהיופי שנגלה לעינייה. המראות על אחד הקירות בחדר שיקפו את הנרות על מדפי העץ ממולם, שנוספו לשביל הקיים. היא כמעט שפספסה את הפתק בכניסה:

"פזרי את השיער" היא עשתה כן, לבה הולם בהתרגשות.

הנרות התעלמו מן המקלחת, והובילו היישר לאמבט לשניים במרכז החדר. הנרות פתחו את השביל והקיפו באור וצללים את האמבט, אשר היה מלא במים וקצף ריחני. על קצהו היה מונח ורד כתום מרהיב אלו הוצמדה הזמנה:

"אם את כבר בלבוש חווה, למה לא לנסות את המים?"

המים, כפי שגילתה, היו חמים ונעימים. היא עצמה את עינייה, ניחוח הורדים שבחדר עטוף הצללים, ממלא את נשימתה – והניחה לעצמה לשקוע באמבט הענק. צלילי סונטת הירח של בטהובן נשמעו בחדר... היא כמעט גרגרה מהנאה.

אוושת המים הייתה הסימן הראשון לכך שהיא לא לבדה. גוף חם, עירום ונהדר החליק מאחוריה. מחבק אותה. גוף גברי, שזוף. מוכר. הוא החל לשטוף את גופה, בספוג רחצה אוורירי, וסבון ריחני. אור עצמה חזרה את עינייה, ונשענה לאחור, מניחה לו לגעת בה בחופשיות.. נהנית מכל שניה. היא חשבה ששמעה צעדים חרישיים בחדר ופקחה את עיניה. שתי מגבות נחו עתה ליד האמבט, ועלה העליונה – הזמנה נוספת "חדר השינה" נכתב בה.

היא יצאה מהאמבט ייבשה את שיערה ואת גופה, ואז זרקה את המגבות הצידה. כשלבה הולם, היא הלכה לחדר השינה שלה, הנרות ממשיכים ללוות אותה. המיטה הייתה מוצעת סדיני משי שחורים שהופיעו משום מקום, והשמיכה מוסטת הצידה, מזמינה.

"תעצרי" נשמעה פקודה

"אל תסתובבי" מייד אחרי, כשניסתה לעשות בדיוק את זה.

"עצמי את העיניים" היא צייתה. מהנהנת לאות הן. שוב צעדים, הפעם מאחוריה. גוף עירום, חם ונהדר נצמד אליה, והיא כמעט שפקחה את עיניה אינסטינקטיבית, אלא שאז שפתיים לוהטות ינקו משפיה. הנשיקה כשפה אותה. כל כך מלאת תשוקה. והלשון! הלשון שחקה עם לשונה, מלטפת, מענגת, מעוררת את גופה. ידיה עטפו את הגוף שנצמד אליה. מגלות לה שגם הוא בלבוש אדם. היא נאנקה לתוך פיו. הוא מצץ את שפתה התחתונה, והיא הרגישה את זרמי התשוקה עוברים על פני גופה, ואת הלחלוחית הגוברת בין רגילה. ידיו הצמידו את אגנה אליו, ואיברו הקשוי נלחץ אל בטנה. ראשה נשמט לאחור, חושף את צווארה למגע שפתיו וללשונו. הוא ינק משדיה, מוצץ את הפטמות שלה עד שהיו קשות כגולות קטנות. היא הרגישה שהוא מרים אותה מעל הרצפה, ואז את הסדינים הרכים תחת גבה, ולבסוף את הגוף שלו. הוא הפך אותה כך שתהייה מעליו. ובתנועה יחידה חדר לתוכה, ממלא אותה. עיניה נפקחו, היא לא יכלה להחזיק אותן עצומות יותר. זה היה הוא!

הוא נע, מניע אותה מעליו. מרגיש איך היא סוגרת כמו אגרוף הדוק על זקפתו. היא התיישרה לישיבה עליו, גבה מתקמר. הראש הבלונדיני שלו התרומם יחד איתה, יונק משדיה. היא גנחה. והחלה לנוע מעליו. מתחככת בו. רוכבת עליו. הוא העביר את רגליה מאחורי גופו והתיישב. הוא חזר לנשק לשפתיה.. לטרוף את הפה הנפלא עליו חלם במשך חודשים ארוכים. היא איבדה אחיזה במציאות, ציפורניה שרטו את גבו, שריריה מתכווצים עליו. היא צעקה את שמו. בדיוק באותה שניה, הוא הגיע לשיאו. מתפרץ לתוך גופה. היא נאנקה, נצמדת אליו, תשושה.

"יום הולדת שמח לך" לחש לה. אחרי שהסדירו את נשימתם.

"תודה" מלמלה "עשית אותו מאוד מיוחד בשבילי" לחשה.

הם נרדמו חבוקים, גופותיהם עוטפים זה את זה. ראשה על חזהו, מקשיב לקול הלמות לבו.

"אני אוהבת אותך" מלמלה לפני שנרדמה, לא יודעת כי אמרה מילים אלה בקול.

"אני אוהב אותך" החזיר הוא בלחישה.

אור ישבה במושב ליד החלון במחלקת עסקים, בטיסה מתל-אביב לטורונטו. היא הייתה אדריכלית צעירה שאך סיימה את לימודיה והתקבלה להתמחות בחברה בעלת שם עולמי. היא עבדה בחברה כמעט שנה, והייתה זו הפעם הראשונה שנשלחה לחו"ל.
היא קיבלה כוס יין לבן מהדיילת, והסתכלה על שעון ידה. 6:30 בבוקר. מוקדם מידי לשתות, חשבה, ומאוחר מידי להצטער על הלילה האחרון.
בעודה לוגמת מן היין הצונן, חזרה במחשבותיה כמה ימים קודם לכן...

"מי, חוץ ממני, מטומטם מספיק לצאת לקניות דווקא באמצע היום, בזמן הכי חם" רטנה לעצמה אור.
היא הסתובבה ברחובות כפר סבא, בניסיון נואש למצוא מתנה לידיד, שהכירה עוד משנותיה בתיכון. הבוקר כשפתחה את יומן הפגישות, הזדעזעה לגלות שלדניאל יש יום הולדת בעוד שלושה ימים, והיא שכחה מזה לגמרי.
כל הכבוד אור, הוא לא שכח אף פעם, אבל את... שאלוהים יעזור לך. גערה בעצמה.
יום הולדתו של דניאל חל בדיוק חודשיים לפניי שלה, וחשבון פשוט אמר לה שהיא מתקרבת לשנתה ה- 24 בעוד לדניאל ימלאו 25 בעוד שלושה ימים.
היא לא איבדה את עשתונותיה והחליטה שתצא בהפסקת הצוהריים שלה ותמצא משהו.
היא טעתה.
שעתיים אחריי שעזבה את משרדה הקריר, היה לה חם והיא הזיעה, רגליה כאבו מהליכה ממושכת על עקבי סיכה גבוהים, בתוך ראשה כבר הלם כאב עמום, ואחוז הצלחתה שאף לאפס.
אור התיישבה בקפה בפינת רחוב והזמינה מיץ תפוזים קר. אנשים חלפו על פניה באותה המהירות בה חלפו מחשבות בראשה.

היא נזכרה בערב אחד בו היא הוציאה את דניאל סוף, סוף מדירתו. במשך חודש הוא הסתובב עם פרצוף מדוכא אחרי שתפס את אשתו – אשתו לשעבר נכון לעכשיו – במיטה עם גבר אחר. הסצינה נראתה כלקוחה מסרט מסוג ד': הבעל התמים חוזר הביתה מיום עבודה ותופס את אשתו מזדיינת במיטה עם החבר הכי טוב שלו.
"החבר הנשוי הכי טוב שלי, אם לדייק" אמר אז דניאל. "אלוהים איזה מטומטם הייתי"
"אהבה עיוורת" אמרה אור "והזנזונת ההיא הובילה אותך באף"
ראשו נזרק למעלה "היא לא זנזונת!"
"היא שכבה עם חבר שלך, במיטה שלך והיא הייתה האישה שלך! זה עושה אותה זונה, אם לא יותר גרוע. והיא לא שווה שתשב כאן עם פרצוף תשעה באב בעוד היא מבלה עם המאהב מספר עשרים ותשעה החודש" התיזה.

השיחה זרמה, ועם כל משקה שהזמין לשונו השתחררה. מאחר ואור היא זאת שדאגה להחזיר אותם הביתה היא הסתפקה במשקה אחד, ובעיקר סיפקה חברה.

עתה נזכרה במשהו שדניאל פלט אודות פנטזיה שהייתה לו. בשלב בו אמר את זה כבר היה כל כך שיכור שודאי לא זכר זאת למחרת בבוקר. אבל אור זכרה. זכרה היטב.

אור סיימה את המיץ שלה, וחיוך יודע עלה על שפתיה. היא מצאה את המתנה המושלמת בשביל דניאל.

הפלאפון שלה צלצל.
"הלו" ענתה.
"שלום לך, אור" נימת התוכחה, שלא איבדה מעוצמתה, העבירה בה צמרמורת.
"שלום רחל שרה" השיבה בנימוס. רחל שרה הייתה הבוסית של אור. ובוסים לא מתקשרים סתם ככה לפלאפונים של עובדיהם.
"אם את לא עסוקה מידי" הסרקסטיות פשוט נטפה מקולה של רחל שרה "אבקשך לחזור למשרד כמה שיותר מהר. יש דבר מה שברצון ההנהלה לדון בו עמך".
"בוודאי, אני אהיה שם עוד עשרים דקות".
מהיום שאור התקבלה לעבוד, רחל שרה הפגינה כלפיה יחס צונן. מספיק קר בשביל להוריד את הטמפרטורה למינוס חמש מעלות באמצע אוגוסט. לקח לאור יומיים על מנת להבין את היחס – התברר כי רחל שרה חשבה שאור בלתה את ראיון העבודה שלה בשכיבה על הגב עם רגליים פשוקות.
אם היא לא הייתה הבוס, הייתי מעמידה אותה על מקומה בשניות! חשבה אור וחשקה שפתיים.

ה- "דבר מה שברצון ההנהלה לדון בו עמה" אם לצטט את דברי הבוס, היה נסיעה לקנדה וחוזה עבודה למשך שנה עם אופציה להארכה.
אור בקושי הצליחה להתאפק ולא לשאוג בשמחה כשאמרו לה שהיא נבחרה לטוס לקנדה. לקוח חשוב רצה לבנות בית נופש לעצמו, והיה זקוק לראש צעיר. אור נבחרה.
הנסיעה תוכננה לבוקר של העשרים ושישה לאוגוסט.

היא סיכמה עם דניאל, שהיא תבלה את הלילה בחדר האורחים בביתו. הטיעון בו השתמשה היה שביתו קרוב לנמל התעופה, והוא יוכל להקפיץ אותה לנמל בדרך לעבודה.
את מפתחות מכוניתה, שקיבלה מהחברה, החזירה באותו ערב לבוסית. חוזה השכירות שלה ממילא עמד להסתיים, כך שדירתה פונתה והיא הייתה ארוזה ומוכנה לטיסה.
חבריו הקרובים, ואור בכללותם, ערכו לדניאל מסיבת הפתעה בביתו שלו. המסיבה, צנועה אמנם, אך ענתה על כל הדרישות של יום הולדת. אור הביאה לדניאל בושם של ג'ורג'יו ארמאני במתנה, למרות שהיו לה תוכניות להמשך הערב.

כל האורחים הלכו, משאירים את שניהם לבד.
"לך למיטה, אני אגמור כאן" אמרה אור.
"תודה" חייך דניאל ופנה לחדר השינה שלו.

על השולחן כבר לא נשארו כלים לפנות, כך שכל מה שהיא עשתה הסתכם בלהכניס את הכלים למדיח.
היא הלכה לחדרה, והחלה להתכונן להמשך הלילה, ולהפתעה שתכננה לדניאל.

אור לבשה גרביים בצבע כחול חשמלי, וחגורת ביריות תואמת. שדיה היו נתונים בחזיית סאטין, ומעל לכל לבשה חלוק קצרצר ושקוף, שלא נועד להישאר עליה זמן רב.
היא יצאה מחדרה וסגרה את הדלת מאחוריה.
האור היחיד שהיה בבית היה אור הירח מבחוץ. החושך מתחת לדלת חדרו הסגורה העיד כי דניאל כבר התכונן להירדם.

אור פתחה את הדלת ונעמדה בפתח, מודעת לכך שאור הירח מאפשר לדניאל לראות את קווי המתאר של שדיה, של המשולש בין ירכיה בצורה מאוד ברורה.
דניאל התיישב, הסדין שכיסה אותו, נפל למותניו חושף חזה שעיר ושרירי, תוצאה של עבודה במכון כושר יוקרתי.
היא התקדמה לאורך החדר, עקבי סנדליה נוקשים על הרצפה.
תנועות גופה צעקו חטא, ודניאל חש בגופו המתעורר מתחת לסדינים.
אור הגיעה לצד המיטה, ובתנועה מהירה התיישבה עליו בפישוק וכלאה את שפתיו בפיה. שיניה משכו בשפתו התחתונה, מצצו אותה. לשונה הסתבכה בלשונו בעוד ירכיה ואגנה מתנועעים משגעים אותו, מעוררים אותו לזיקפה אדירה. ידיו השתוללו על גופה, הם היו בכל מקום נוגעות, מלטפות, חזקות.
היא ניתקה את הנשיקה, ודחפה אותו אחורה על הכרים.
לשונה העבירה שביל רטוב לאורך חזהו, עיניה לא מנתקות מבט מעיניו.
היא התקרבה באופן מסוכן אל תחתוני הכותנה הקטנים שלבש, שהיו כבר מתוחים על זקפתו, שהלכה והתמלאה. ידיה הסירו בזריזות את התחתון.
היא ליקקה אותו בלשונה, העבירה עליו את שיניה. הוא תפס בידו בשערה הארוך, דוחק את עצמו אל בין שפתיה האדומות והלחות.
היא הכניסה את כל כולו לתוך פיה, ומצצה לו את הזין. פעם, פעמיים, מביאה אותו ממש עד הסף, אך לא מניחה לו לעבור.
הוא משך אותה למעלה והתיישב. פיו כבש את פיה, בוזז, לוקח, חומס, כמעט אכזרי.
היא התחככה בו. מענה אותו.
דניאל תפס בקדמת חלוקה השקוף וקרע אותו לשניים. הוא זרק אותו לרצפה יחד עם תחתוניו. הוא הוביל את ידיו אל סוגר החזייה, אך היא לא הניחה לו.
היא קמה ממנו. ולפתע מוסיקה נשמעה בחדר.
לאט, היא החלה לנוע. היא רקדה לפניו בחושניות, ידיה פתחו את סוגר החזייה, והיא זרקה אותה אחורה. אצבעותיה רפרפו על פני פטמותיה הזקורות ודניאל השתוקק לאחוז בהן בין שיניו.
ידיה ירדו אל קו תחתוניה, והיא השילה אותם מעליה.
דניאל לא יכל יותר. הוא קם במהירות הבזק, והדף אותה כנגד הקיר.
חיוך עלה על שפתיה. חיוך של אישה שיודעת בדיוק לאן היא מובילה את הגבר שלה.
הוא פישק את ירכיה, ונכנס לתוך הכוס שלה בהדיפה חזקה. היא הייתה רטובה וחמה, מוכנה לקראתו.
ירכיה נכרכו סביב מותניו, מכניסות את הזין שלו עמוק יותר לתוכה.
הוא סובב אותה. ושניהם נפלו על המיטה.
דניאל נע מהר יותר, יוצא מתוכה כמעט לגמרי, ואז דוחף חזרה. הוא הרים רגל אחת שלה אל מעבר לכתפו, פותח אותה עוד יותר.
שיניו ירדו על שדיה, לשונו רפרפה עליהם.
הוא יצא מתוכה, לא מניח לה להגיע לאורגזמה אליה כמהה.
הוא  ינק משדיה המוצקים, והוריד את חגורת הביריות והגרביים שלבשה. אצבעותיו הארוכות ירדו מטה על גופה. הוא החדיר אצבע אחת, ואז שניה ואז שלישית לתוך הכוס הרטוב שלה.
"כן, או אלוהים, כן!" צעקה.
לשונו הצטרפה את אצבעותיו, והוא ליקק את דגדגנה הנפוח, מוצץ אותה.
"דניאל" צעקה, ואורגזמה עזה חלפה בגופה.
הוא התרומם ונישק אותה ביסודיות "תטעמי את עצמך" לחש.
היא התגלגלה מעליו, ומיקמה אותו בין שפתי הכוס שלה, שהיה כעת נפוח ורטוב.
ידיה החליקו סביב הזין שלו, והיא הכניסה אותו לתוך הכוס שלה.
היא החלה לנוע עליו, לאט בתחילה, ואז מגבירה את הקצב. היא חלבה אותו, זיינה אותו בצורה שלא תיאמן.
דניאל לפת את ישבנה ומשך אותה עליו יותר חזק. אצבע אחת שלו חדרה לתוך פי הטבעת שלה והעבירה אותה מעל הסף.
האורגזמה הכתה בה עוד יותר חזק מקודמתה, היא שטפה את גופה. ואור צרחה "כן, דניאל, אלוהים אדירים!"
אור חשבה שהיא בגן עדן. אף אחד מהמאהבים הקודמים שלה לא יכל להביא אותה אפילו קרוב למקום אליו דניאל לקח אותה.
היא הרגישה שדניאל הופך אותה על בטנה. והזין הגדול שלו מחליק לתוכה מאחור. הוא הכניס את אצבעותיו לתוך הכוס שלה, וליטף אותה שוב ושוב עד שהרגיש שהיא שוב על הסף. הוא לקח את ידה והוביל אותה יחד עם ידו לתוך הכוס שלה, ושניהם גירו אותה.
הוא התמוטט מעליה, משפריץ לתוכה כמו גייזר.
האורגזמה השלישית שלה הכניעה אותה והיא התפרקדה על המיטה.

למחרת בבוקר, היא הזמינה מונית ונסעה לנמל התעופה.
דניאל ישן שנת ישרים. היא השאירה פתק אחריה.

יום הולדת שמח.

אני מקווה שאהבת את ההפתעה שלי.

אור.

לחלק הראשון

היא הסתובבה לעבר הגבר השני במיטתה, זה אשר זרועו עטפה את מותניה ורגלו הייתה מונחת ברכושנות על שלה.

לשני הגברים היו פנים זהות לחלוטין.

רועי ודרור. היא התנשפה בזעזוע. שני התאומים למדו יחד איתה בקורס יסודות השיווק בסמסטר הקודם. דרכיהם נפרדו לאחר אותו קורס, אך הם המשיכו להיפגש מידי פעם בסופי השבוע. למעשה קבעו להיפגש היום בערב. נראה שהם הקדימו להגיע, חשבה טל בשעשוע.

היא ניצלה את העובדה ששניהם ישנו כדי לבחון את רועי לעומק, מהמקום בו הייתה שעונה על החזה השרירי שלו ראתה כי הוא חף מכל שערה ומסתיים בכתפיים רחבות. עיניה ירדו לבחון את רגליו הארוכות, ואת המקום בו התחברו. ידיה השתוקקו לגעת בו.

למה לא, בעצם, חשבה טל, אחרי הכל, הם הכירו את גופה כבר הרבה יותר טוב מאשר היא הכירה את שלהם, הגיע הזמן לשנות את המצב.

היא העבירה את רגלה באיטיות מעל הרגל שלו, הקרובה עליה, מתענגת על המגע שנוצר בין הירך שלה לשלו. בידיים סקרניות חקרה את החזה הרחב, מתעכבת על הפטמות הגבריות הקטנות, אלה התקשו בתגובה למגע שלה. היא החליקה את ידה מטה על הבטן שלו, וחייכה כשראתה מה המגע שלה עושה לפלג גופו התחתון.

לא יכולה לעצור את עצמה, היא החליקה את אצבעותיה מטה, מרפרפות על פני איברו המתעורר. תוך שניות הוא היה זקוף למלוא אורכו, ממלא את ידה. היא העלתה את ידה ללטף את מותניו, בנקודה בה התחברה הרגל לגוף, העור שם היה רך כל כך.

"דווקא אהבתי יותר את המיקום הקודם של היד שלך" נשמעה לחישה מלמעלה.

טל הרימה את מבטה אל פניו של רועי.

עיניו כחולות מלאות בתשוקה הביטו אליה חזרה.

מבלי לומר מילה, היא החזירה את ידה לזקפה שלו, נהנית ללטף את העור העדין, להרגיש את החום, את העוצמה שבו.

ידו נשלחה ללטף את כתפה, מעבירה זרמים ורטטים על פני כל גופה. הוא נישק את מצחה, מושך את ידיה אל עורפו, לחבק אותו ושפתיו ירדו על שפתיה.

היה משהו כל כך עדין בנשיקה הזאת, בדרך בה שפתיו רפרפו על פיה בטרם לשונו כבשה אותה. ידיו חיבקו אותה, מושכות את גופה מעליו.

"אני אוהב להרגיש אותך עלי" לחש רועי "במיוחד, כשיש לי את ההזדמנות לעשות את זה" הוסיף, מניע את אגנו על מנת לחדור לתוכה.

טל גנחה, מתיישבת על רועי. ידיו החליקו לאורך גופה, מלטפות את שדיה, את בטנה, ולבסוף נחות על אגנה.

כשטל נאנקה שוב לחש רועי "בקצב הזה אנחנו עוד נעיר את דרור".

"דרור כבר ער" השיב לפתע דרור מהצד השני של המיטה.

טל הסתובבה להביט בו, כשהוא הוסיף "והוא בהחלט נהנה מהנוף" היא הסמיקה.

רועי הרים גבה "עכשיו נזכרת להסמיק?" הוא צחק עוד יותר כשהאודם שוב מילא את פניה.

דרור התרומם לנשק לשפתיה של טל, באותה דרך עדינה ומלאת רוך כאחיו התאום. "זאת הדרך להתחיל את היום" אמר דרור וירד לנשק לשפתיה, מעודד אותן להיפרד ולהניח ללשונו לחדור פנימה. "אני לא מכיר דרך טובה יותר".

טל צחקה, צחוק מתגלגל שהסתיים בגניחה מלאת עונג כשדרור ליחך את העור הרגיש של עורפה. מתעכב על תנוך אוזנה, נושך קלות, ואחר יורד במורד הצוואר לנשק למקום בו הוא מתחבר לכתף. ידיו עלו לחפון את שדיה, מעסות אותם, אצבעותיו משחקות בפסגות שהחלו להזדקר.

רועי החל להניע אותה על פני גופו, מחליק עמוק יותר ויותר לתוכה, ידיו אוחזות באגנה, משפדות אותה עליו עם כל תנועה שלה.

טל עצמה את עיניה וזרקה את ראשה לאחור, מתמסרת לזרמים של העונג, ידה אוחזת בחזקה בראשו של דרור שינק משדיה, משחק עם הפסגות בלשונו.

"הו, כן.." גנחה, מרגישה את האורגזמה מתקרבת "כן.. כן.. כן.." זעקה כשרועי הדף לתוכה עמוק אף יותר, משחרר פרץ של הנאה בתוכה, זורק אותה לשיא מדהים.

"וואו" טל חייכה לעצמה, כמעט מגרגרת בסיפוק, בעוד הרטטים האחרונים של האורגזמה חולפים בגופה. "כל כך טוב..." התנשפה "כל כך מענג.." היא לא הספיק להסיר את נשימתה, כשרועי החל לנוע שוב בתוכה, הפעם בפראות יותר. אצבעותיו מחזיקות את ישבנה כל כך חזק, ממש משפדות אותה עליו.

"כן!" היא זעקה בעונג כשאצבעותיו של דרור עשו את דרכן במורד גופה והגיעו אל הדגדגן שלה, משפשפות בעדינות את החלק הרגיש ביותר באנטומיה של גופה, בעודה רוכבת על רועי בקצב מסחרר.

"כן מתוקה שלי" לחש דרור על אוזנה "תרכבי עליו... תרגישי את האצבעות שלי.." נשימתו מרפרפת על אוזנה, שיניו נושכות קלות את צווארה. "אני אוהב לשמוע אותך גונחת".

היא נזרקה לעוד אורגזמה, חזקה אפילו יותר מקודמתה. זועקת כשהעונג עטף אותה מכל עבר. רועי נזקק לעוד הדיפה אחת לתוכה לפני שנסחף גם הוא לאורגזמה חזקה.

"אני צריך מקלחת" הכריז רועי.

"אז לך תתקלח" אמרה לו טל, "אני אדאג להעסיק את דרור בינתיים" המשיכה, מעיפה מבט מתגרה בדרור ששכב לצדה, שעון על המרפק.

"אז איך בדיוק את מתכוונת להעסיק אותי?" שאל דרור בסקרנות, עיניו מביטות בעיניה, מבחינות בשעשוע המרצד בהן.

"אני יכולה לחשוב על דרך טובה להתחיל" קולה הונמך לכדי לחישה כשהיא התקרבה אליו כדי לנשק אותו.

בתחילה לא היה זה יותר מרפרוף של שפתיה על פני שפתיו, מתגרה בו קלות, לפני שינקה את השפה התחתונה לתוך פיה.

"מממ.." הוא מלמל "זה מרגיש כמו התחלה.. כן" ידו עלתה לאסוף את שיערה מכתפיה, כדי לאחוז בעורפה בעודו מעמיק את הנשיקה, דורש את לשונה בלשונו. מלטף, מלקק ויונק.

היא ניתקה את הנשיקה רק על מנת לאפשר לשניהם לנשום, אך גם אז לא הפסיקה לגעת בו. ידיה לטפו את החזה שלו, מתעכבות על הפטמות שלו, מלטפות מטה עד למותניים. היא עשתה את דרכה בנשיקות קטנות על הלסת שלו, חולפת על פני הצוואר בדיוק כפי שהוא עשה לה קודם.

רועי צחק וקם מהמיטה. הוא ניגש לכיסא עליו היו מונחים הבגדים שהוריד אמש ואסף אותם "אני בטוח שתמצאי דרך להעסיק אותו" אמר בחיוך לפני שיצא מהחדר.

טל הדפה אותו בעדינות לאחור, דוחקת בו לשכב על הגב, בעוד לשונה חוקרת את העור החלק של החזה שלו, ויורדת מטה לבטן השרירית. היא חשה איך השרירים מתהדקים ככל שהיא ירדה מטה.

ידיה לטפו אותו, מתקרבות אך לא נוגעות באיבר שהזדקף בין רגליו. היא רצתה להתגרות בו עוד קצת, מלחכת בלשונה את המקום בו הירך התחברה לגוף, מניחה לשיער שלה לרחף ולדגדג את הזקפה שלו.

הוא שאף אוויר בחדות כשחש את היד שלה חופנת אותו ומתחילה ללטף בעדינות. אצבעות רכות וחמות חולפות על התורן הזקוף, בליטופים ארוכים משגעים.

"כן.." היא מלמלה, שפתיה מתקרבות לאצבעותיה. הוא יכול היה לחוש בנשימתה על העור המתוח והרגיש של הכיפה. היא משגעת אותו, חשב לעצמו.

היא אספה את שיערה והסיטה אותו לצד אחד, כך שיוכל לראות מה שהיא עושה. ואז הרימה את עיניה, תופסת את מבטו, תוך כדי שהיא נוגעת בו בקצה לשונה ושפתיה מתחילות לרדת עליו, עוטפות את האיבר הזקוף שלו.

דרור גנח, זה היה מראה כל כך מגרה, לראות את השפתיים האדומות שלה, תפוחות מהנשיקה שלהם, כשהן יורדות עליו. באיטיות משגעת היא הרכינה את ראשה, והוא ראה איך היא לוקחת אותו עמוק ככל שיכלה לתוך פיה. עניין לא פשוט מאחר והתברך במימדים שהם הרבה מעל הממוצע.

טל החלה לנוע מעלה ומטה באיטיות משגעת, משחקת עם איברו בלשונה, מלקקת אותו לכל האורך, עד שהוא נוצץ ברטיבות – ושוב לוקחת אותו לתוך פיה, ליניקה עמוקה שגרמה לו להיאנק בעונג. היא ירדה עם לשונה עד לבסיס של איברו, מלטפת בלשונה את האשכים, מרטיבה אותם, לפני שסוגרת עליהם בשפתיה ברכות.

דרור חשב שהוא הולך להשתגע כשטל החלה ללקק את האשכים שלו, יונקת אותם בעדינות לתוך פיה ומשחררת. הוא התבונן איך הזין שלו נעלם בין שפתיה, והחום הלח של פיה עוטף אותו. היא החלה לעלות ולרדת על כל האורך של איברו בפיה, כל כך לאט.. כל כך מגרה..

כשהיא החלה להגביר מעט את קצב תנועותיה הוא אחז בראשה, מנחה אותה לקצב הנכון. היא הוסיפה את ידה, מניעה אותה באותו קצב כמו פיה, אצבעותיה משלימות את התנועה של השפתיים.

"מממ.." מלמלה טל לעצמה, נהנית להרגיש את ידו של דרור מנחה אותה, מדריכה לקצב הרצוי.

הוא גנח בקול, היא נגעה בכל הנקודות הרגישות, הפעילה מידה מדויקת של יניקה.. עבר כל כך הרבה זמן מאז שהייתה לו מישהי שידעה בדיוק איך לגעת בו, בדיוק איך לענג אותו.. הוא הרגיש את השיא נבנה, כמו קפיץ שנמתח ועומד להשתחרר.

"כן...זה כל כך טוב! כן! כן!" הוא גנח בקול, מרגיש איך הוא מתקרב לפורקן המיוחל. הפה שלה מטריף אותו, הלשון שמלטפת אותו כשהוא בתוכה.

טל שמעה את הדחיפות בקולו, הרגישה את השרירים רוטטים, יודעת שהוא מתקרב כל כך לעונג אדיר. היא הרגישה איך ידו אוחזת בראשה, מצמידה את ראשה קרוב יותר אליו, חשה באגנו נע מעלה.

"אני עומד לגמור.." הזהיר, מייחל שלא תפסיק עכשיו, אך מתחשב מספיק לתת לה את הבחירה.

הוא נאנק באושר כששפתיה עטפו אותו והיא נעה מטה, לוקחת אותו עמוק יותר, והניח לעצמו להשתחרר, פורק את כל המתח שהצטבר בתוכו לתוך פיה, בגניחה עמוקה.

בעדינות רבה, יודעת כמה האזור רגיש עכשיו, טל ליקקה בעדינות את הטיפות שברחו מבין שפתיה, משאירה אותו נקי וחלקלק. ומסופק.

"את מדהימה" לחש דרור "פשוט מדהימה"

"אני חושבת שמצאתי דרך מעולה להעסיק אותך" היא חייכה בשובבות.

לחלק הבא