וואו.. סוף סוף יש לי כמה דקות לנשום. פשוט לעצור ולנשום. אוויר. בלי לחות מטורפת לשם שינוי (כמו שהיה בהכנה.. ועל זה נאמר: "אנחנו אולי ג'וביניקים אבל אף קרבי עוד לא הזיע כמונו"
).
הודחתי בסוף ההכנה, אבל החליטו לתת לי עוד צ'אנס (לא ממש ברור למה.. אחרי הכל אם אני רצה 2000 מ' לאט מידי, תוך יומיים זה לא ישתנה דרסטית.. אבל נו, לא בודקים שיניו של סוס שהוחזר לקורס קצינים ^.^).
הגעתי למצפה רמון, לבסיס של טאיטו המפורסם. דבר ראשון, כומתות על הראשים. ככה זה בקורס קצינים, כולם עם הכומתה על הראש.. עליי לציין שאחרי כמה שעות אנשים מפסיקים להיראות מטופשים.. מתרגלים :). אחר כך התחלנו בקליטה, מיון לגדודים, אחר כך לפלוגות וצוותים, מסירת תיק אישי, שיחה עם המפקד האישי ובסוף חתימה על נשק אישי (יצא לי לצאת הבייתה עם נשק בהכנה.. אוף זה כ-ל-כ-ך מסורבל).
מישהו החליט שהשעה ארבע וחצי אח"צ היא שעה מצויינת לבוחן בר-אור (בוחן בר-אור, למי שלא יודע, זה מבחן כושר גופני, אשר מורכב משכיבות שמיכה, כפיפות בטן וריצת 2000 מ'), ושלחו את כולנו לרדת לאזרחי ולהגיע לאולם.
כפיפות בטן עשיתי את מלוא הכמות (86 מצטיין לבנים ולבנות), אבל כשהתחלתי לעשות שכיבות שמיכה (76 מצטיין לבנים, 48 מצטיין לבנות) בא אחד המדריכים והתחיל לפסול לי בערך כל שכיבת שמיכה שניה.. עשיתי משהו כמו 60 לפני שפשוט קרסתי (מתוכם, אגב, נספרו רק 36 
).
את הריצה סיימתי במרפאה של הבסיס, עם פינוי. משום מה הצבא מתעקש לא להכיר בקשיי הנשימה שיש לי, ומתעקש שאני ארוץ 2000 מ' (מצטיין בנות 9 דקות, מצטיין בנים 7 דקות). את שארית הערב ביליתי שם, כששני חובשים ורופא משגיחים עלי.. לא הדרך המועדפת עליי לבלות את הערב.. אז אחרי הבר-אור המזהיר פשוט שלי, שכמובן זיכה אותי בהדחה עקב כישלון בבוחן הכניסה, ובפקודת הרופא, עליתי למגורים והלכתי לישון.
בבוקר, המפקדת שלי הייתה מאוד לא מרוצה מכך ש"ביזבזתי" את כל ערב אמש במרפאה.. ושלחה אותי לעשות את המבחנים העיוניים בשעה שכל שאר האנשים של הצוות שלי נוסעים למטווח. טוב, הלכתי..
למרות שידעתי שאני מודחת מהקורס, עשיתי כמיטב יכולתי במבחנים, לא רציתי להראות כאילו הרמתי ידיים, ואף פעם לא הכשלתי את עצמי בכוונה במבחן.
long story short.. ביום שישי בבוקר נסעתי הבייתה.
אני לא מאוכזבת בכלל, מה שקרה היה צפוי שיקרה. היום בבוקר נסעתי למקשל"ר (מפקדת קצין שלישות ראשי), לקבל שיבוץ מחדש. שם הודיעו לי שאין לי מה לדאוג, למחזור הבא של קורס הקצינים - כבר רשמו אותי ^.^.
מחר מתחילה סיפוחים של חודשיים בפיקוד העורף, יחד עם הדולפין, שני משוגעים בבסיס אחד.. זהירות פיקוד העורף, here we come 
.
שיהיה לכולנו יום נהדר,
לי יש אהוב לידי.
ניקי,
החיילתולה בסיפוחים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
