וידליק את המזגן, חם לי!!!!

עובדת עכשיו על סיפור חדש, מקווה שלשם שינוי אני לא אסתור את עצמי פעמיים עוד לפני שאני מגיעה לעמוד השלישי....

עברתי על קבצים ישנים שלי, על מחברות עוד מתקופת התיכון, לא ייאומן כמה שטויות הייתי כותבת.

ועם זאת, אני לא מצליחה להביא את עצמי לזרוק את זה - במקום זאת אני דוחפת את זה לאיזה מגירה נשכחת, כדי שאף אחד לא יראה.

אחת לכמה שנים - כשאני למעשה מגיעה לנקות את אותן מגירות נשכחות - אני אמצא שוב את אותם הדברים, רק כדי להחזיר אותם לאותה מגירה (או מקסימום להחליף למגירה נשכחת אחרת).

יש משהו בנוסטלגיה של חפצים ישנים שלך, שפשוט כיף להיזכר.

לפעמים זה אולי קצת מביך, לפעמים משעשע, לפעמים זה אפילו עצוב, אבל תמיד נוגע.

אין לי מושג מה עובר על המקום הזה בימים האחרונים.... בלוג בקושי עולה, העמוד הראשי עושה טובה שהוא מראה את עצמו..

נראה לי שמישהו החליט לקחת סוף שבוע חופש ולא אמר.

לאחרונה מצאתי את עצמי מביעה הערכה עמוקה לכל אותם צלמי מאקרו שמצליחים להוציא תמונות עוצרות נשימה, כשניסיתי לצלם את עבודות התכשיטים שלי. הצלחתי להוציא כמה תמונות מוצלחות, אבל קריירה בצילום כנראה שכבר לא תהיה לי, אני מעדיפה להמשיך לעצב תכשיטים.

אז הנה כמה מהתמונות שיצאו:

ועוד אחת אחרונה...

אומנות זה אחד התענוגות הכי גדולים בחיים...

ניקול.

אני חושבת שהייתי צריכה את שלושת החודשים האחרונים חופש, על מנת להבחין בזה,

לא חושבת שתוך כדי המהומה הזאת שרוב האנשים קוראים לה שגרה, אפשר לקחת את הזמן ולהבחין בזה..

קרני האור הראשונות שמלטפות עלים ירוקים,

זה לוקח מספר מועט של דקות ואז הקרניים הראשונות מתמלאות אור וכל העלים של הצמח מחליפים צבע לירוק בהיר, בריא.

מראה פשוט מדהים.

אבל זה משתנה מיום ליום, מבוקר לבוקר.

הפכתי את זה לכמעט משימה, כל בוקר, לראות את הזריחה מהחלון שלי בסלון.

ממלא אותי באנרגיה כמו ששום דבר אחר לא יכול לעשות.

אבל רוב האנשים לא רואים את זה, ואלה שכבר כן - לא מתעכבים להעריך את היופי של הרגע.

עוד בוקר קסום מתחיל, לגבי שאר היום - זה כבר בידיכם.

ניקול.