לאור נרות, אל מול שולחן קטן, ערוך לשניים,
היא ישבה והתבוננה בלהבה המרקדת של הנר
על שפתיה חיוך קל, ציפייה בליבה,
הנה עוד מעט מגיע זה שסחף את כולה.
הדקות נוקפות, מתארכות והולכות,
מתמזגות לשעות כה רבות.
וכבר האוכל התקרר, והנר כמעט נמס לו,
והיא עדיין יושבת,
לאור נרות, אל מול שולחן קטן, ערוך לשניים,
מתבוננת בדעיכת הלהבה.
החיוך חלף משפתיה, אך הציפייה עוד פועמת בליבה,
אולי רק תחכה לו עוד קצת, שיגיע,
זה שסחף את נפשה.
קרני השמש האחרונות כבר זיכרון רחוק, אורו של הירח מאיר בחלון,
האוכל כוסה, הוכנס למקרר, אך הצלחות עוד עומדות על השולחן,
והלהבה הקטנה של הנר כבר בשניותיה האחרונות.
היא שוב מתיישבת,
לצללי הנרות, אל מול שולחן קטן, ערוך לשניים,
רואה איך כבים הנרות.
דמעות זולגות מעינייה, מתפתלות על הלחיים הקרות,
אכזבה מתפשטת בגופה,
אבל היא עדיין מחכה לזה שסחף את ליבה,
אף שיודעת היא כי לשווא.
בתנועות כבדות,
בידיים רועדות,
בעיניים עיוורות,
בלב מלא מכאובות,
היא אוספת את הצלחות,
מדליקה מנורה על השידה,
מניחה את בגדיה במגירה,
זוחלת אל בין המצעים הקרירים,
ושוקעת בין הכרים הרכים.
אך השינה לא באה לה בקלות,
היא מסתובבת בין הסדינים,
מכה, בכאב, את הכרית,
מחבקת אחרת, כורכת ידיים סביבה,
ובוכה..
ובוכה..
ובוכה..

נפרדנו.

אחרי כל כך הרבה זמן,

הסוף.

לא רבנו, לא צעקנו..

בכיתי, כאבתי, אבל בסופו של דבר, זה הצעד הנכון.

ואני לא אוהבת לחשוב על זה כעל סוף.. אלא יותר כהתחלה של משהו חדש.

רמה אחרת.

לא מנתקת אותו מחיי כמו שעשיתי עם רבים אחרים,

פשוט משנה גישה, משנים פלטפורמה.

ניקי

אתה משלים אותי,

כמו פאזל משני חלקים.

אתה מאזן אותי,

ולוקח אותי לרחף בגבהים.

אתה אוהב אותי,

ואני רוחצת בשמש אהבתך.

ולפני שקורי השינה משתלטים עליי,

חולפת מולי דמותך,

ועם קרוב חוטי החלום הראשונים,

התמונות מתמזגות אותך..

כל הלילה חולמת עלייך,

ועם הנץ אור ראשון של חמה,

אתה המחשבה הראשונה.

נשמע במוקד:

לקוחה: "כל הטלוויזיה שלי מלאה בעננים"

לקוח: "יש לי זבובים במסך"

האם באמת יש צורך להקדיש,

כשההקדשה היא כל כך ברורה...

לגבר שלי.

אני מתעוררת לאט, לתוך חום זרועותיו. מביטה בפניו ורכות בעיני.

גבר שוכב לצידי במיטה, מחבק אותי מתוך שינה, רגלי מסובכות בשלו מתחת לשמיכה החמה.

גשם יורד מחוץ לחלון, נוקש על התריסים, הנרות עוד לא כבו, אך אורם כבר הפך מעומעם. ואני מביטה בו, מחייכת לעצמי.

מעבירה אצבעות מרפרפות על לחיו, העור שלו כל כך רך. אני עטופה באהבתו, בחום האינסופי שבו.

ואז הוא פוקח עיניים וחיוך נפרש על שפתיו.

אני מתכופפת לנשק אותו, נשיקה עדינה, לא ארוכה. ברכת בוקר אילמת.

אני מרגישה את לבו פועם מתחת לאצבעותיי הפרושות. מקצב איטי.

 "בוקר טוב, אהובתי" הוא אומר, מעביר את ידו על כתפי, מושך את השמיכה עליי.

"בוקר אור, אהובי" אני משיבה, משעינה את ראשי חזרה עליו.

ידיי מחבקות אותו, מלטפות את גבו.

אני נושמת את הריח של הגבר שלי ומשתכרת ממנו.

הוא מושך אותי קרוב יותר, מחדיר רגל אחת בין רגליי, ידו מחליקה על ישבני.

וכך, כשאני צמודה אליו, אני נסחפת לשינה מתוקה.

מתעוררת שוב, קצת מאוחר יותר, פוקחת עיניים באיטיות ופוגשת במבטו.

"לא רציתי להעיר אותך, את כל כך שלווה כשאת ישנה" הוא לוחש לי.

אני מחייכת. האור חודר מבעד לתריסים החצי-סגורים. השעה בטח כבר מאוחרת, אני חושבת. "אתה ער כבר הרבה זמן?"

"לא. התעוררתי רק לפני כמה דקות".

"מה השעה עכשיו?"

הוא שולח את ידו הרחק, מחפש את הסלולרי. "שבע וחצי"

"הממ.. מוקדם ממה שחשבתי"

אני אוהבת שבתות שמתחילות ככה, לאט, בהדרגה. ימי החול תמיד נראים כמו רוח סערה בבוקר, מאחרת בלי סוף, ממהרת. בשבת אפשר באמת להרגע, לקחת נשימה, והכי חשוב – לישון.

עיניי בוחנות את הכתפיים הרחבות שלו, ידיי עוקבות אחר מבטי. אין צורך במילים.

הוא מלטף את כל גופי, החל מהכתפיים והגב ועד לישבן, בעדינות רבה כל כך, שההרגשה משולה למגע מרפרף של נוצה על עורי.

בהדרגה המגע משתנה, אצבעותיו מתעכבות על לחיי הישבן, חופנות אותי לרגע, ושוב עולות אל הצלעות, מתקרבות אל השד.

נשמתי מתקצרת, אבל אני לא ממהרת לנוע. נהנית לשכב כך ולתת לו לפנק אותי.

"העור שלך כל כך חלק" הוא לוחש ברכות, וצמרמורת חולפת בגופי.

"אני אוהבת את המגע שלך" לחשתי והבטתי בעיניו, מתרוממת קלות.

"אני רואה" הוא חייך, מבטו מתמקד על הפטמה הזקורה, ידו מרוחקת סנטימטרים ספורים ממנה "אפילו עוד לפני שאני ממש נוגע בך"

הוא דוחק בי בעדינות לשכב על גבי, ונשען על ידו לצידי..

צמודים לכל האורך, ירך אל ירך. שוק לשוק.

אצבעותיו הנעות על שדיי חופנות את הבשר הרגיש, וזרמים של תשוקה מתעוררים עמוק בתוכי, ומתפשטים במהרה בכל תא בגופי.

האצבעות הגדולות שלו על העור החיוור, מראה כל כך מנוגד, וכל כך נכון.

אני עוקבת במבטי איך הן נעות מטה, על פני הבטן שלי, מתקרב אל הצומת בין רגליי – וחולף על פניה.

אני נאנקת כשהוא מעלה את רגלי לכיפוף, ומלטף את הירך הפנימית.. מתקרב, אך לא נוגע.

"אני אוהב לשמוע אותך" הוא לוחש על אוזני, חום נשימתו על העור הרגיש של צווארי מעורר את כולי.

ידו נעה מעלה ומטה על פני הירך, בכל פעם מתקרבת אל הצומת שבין ירכיי, ובכל פעם מתרחקת לפני שהוא נוגע.

אני מביטה בעיניו הכחולות, הן בוהקות בתשוקה.

אצבעותיי עוטפות את העורף שלו, מקרבות את שפתיו אליי, לנשיקה.

טובעת באוקיאנוס הגועש של עיניו, עוצמת את עיניי רק כששפתיו סוף-סוף נוגעות בשפתיי.

אני שוקעת בנשיקה שלו, שוכחת לנשום כשהוא יונק את השפה התחתונה לתוך פיו.

כל כך הרבה עונג, כל כך הרבה עוצמה. רוצה לטעום את כולו, אבל הוא לא נותן לי לזרז אותו..

התשוקה עוטפת אותי, כמו החיבוק האוהב שלו. אני אוהבת אותך, ממלמלת לתוך שפתיו, אני סוגדת לך..

הוא מצמיד אותי אליו, שדיי נמחצים אל החזה הרחב, רגישים כל כך למגע, מתחככים בעורו החשוף.

אני מתקמרת, מצמידה את עצמי עוד יותר קרוב..

רגליי מסתבכות ברגליו, עד שאני לא יודעת להבדיל ביניהן. אני רוצה בו כל כך..

כאילו לא בילינו לילה שלם רק מספר מועט של שעות לפני כך, בסגידה האחד לגופו של השני...

רק בזכותך, אני חושבת לעצמי, רק בזכותך גיליתי שאפשר להיות כל כך קרובה לאדם אחר. רק בזכות אהבתך, בזכות הביטחון השליו שלך, זכיתי לגלות איך אפשר לאהוב באופן כל כך שלם.. ולהיות נאהבת חזרה.

אתה יודע היכן לגעת בי..

איך לעורר אותי ולהרים אותי לגבהים חדשים של תשוקה..

יחד איתך גיליתי עולמות חדשים של עונג..

עולמות שלא חלמתי שיכולים להיות קיימים..

המזרון שוקע תחתינו, כשאתה מעביר את כל משקל גופך עליי, אופף אותי בחום שלך..

 רגליי פשוקות תחתייך, מחזיקה אותך קרוב אלי. אתה מתחכך בי, מענה ומענג בו זמנית. כל כך קרוב, אבל עדיין לא בתוכי..

אני יכולה להרגיש את פעימות לבך כאילו היו שלי, ואולי זה בכלל הלב שלי? שהולם כך בפרעות כאילו הוא עומד לפרוץ מתוכי..

שפתייך יונקות משדיי כאילו היית תינוק בן יומו, וחייך תלויים בכך..

הרוך והעדינות שלך משתלבים עם הכוח הפיזי הטמון בשרירים שלך.

אני אוחזת בראשך, אצבעותיי מתפרשות בתוך השיער הסמיך, מעודדות אותך לינוק אותי.. ללקק... ללטף.. לענג..

אני צועקת את שמך כשאתה חודר לתוכי. ממלא אותי באהבה שלך.. בגוף שלך..

אני כבר לא יודעת איפה אני נגמרת ואתה מתחיל..

כגוף אחד אנחנו נעים..

בתחילה באיטיות, אך התשוקה משתלטת עלינו, והמהירות עולה..

עם כל תנועה אתה מעמיק לתוכי, עוד ועוד.. אני מרגישה את הקפיץ נמתח, את העונג ממלא אותי.

מושכת אותך לנשיקה נוספת.. מתגעגעת לשפתייך.. לטעם לשונך על לשוני.

מרגישה את השיא נבנה בתוכי.. מתקרב עם כל הדיפה שלך..

כל כך צמודים זה לזה..

אני שומעת אותך גונח בעונג והצליל ממלא אותי בזרמים של הנאה..

אני שוכחת את כל מה שמסביב, מתרכזת רק בך.. בגוף החזק הזה שלך.. מוסרת לך את השליטה.. מתמסרת לעונג הזה... מתמסרת לך.. רק אתה..

והתנועות מהירות עוד יותר.. דוחקת בך לחדור עמוק לתוכי..

 רוצה בשיא הזה שנבנה בתוכי.. רוצה להרגיש אותך מתפרק..

רוצה לענג אותך כמו שאתה מענג אותי.. לקחת אותך אל פסגת התשוקה יחד איתי.

ידייך חופנות את ישבני, מצמידות אותי אלייך, אתה שולט במקצב..

אתה קורא בשמי, בקול צרוד מתשוקה, אני פוקחת עיניים ומביטה בעינייך – שהן השתקפות של עיניי, ואז אתה נוסק יחד איתי לפורקן משותף..

אתה ממשיך ללטף אותי בעדינות, חיוך קל נסוך על שפתייך.

 "אני אוהבת אותך" אני לוחשת, פשוט כדי להגיד את המילים בקול..

מעולם לא ידעתי שאפשר לאהוב כל כך חזק.. להיות כל כך קרובה לאדם אחר.

"אני אוהב אותך" אתה לוחש לי חזרה, והחיוך שעל שפתייך מעמיק.

ושוב אין צורך במילים, אני משעינה את ראשי על כתפך, מאושרת כל כך, כמו שרק אתה עושה אותי.

אני מקשיבה לפעימות לבך, לנשימותיך.. ונרדמת שוב, בזרועותיו של הגבר שלי..