לאורך החודש ומשהו האחרון התלבטתי אם לספר על העבודה שהתחלתי,

לבסוף, החלטתי שזה חלק גדול מהחיים, ואם אני לא אוכל לדבר על זה כאן, בבלוג שלי, אז איפה?

אני יודעת שקוראים כאן אנשים שמכירים אותי גם מעבר לבלוג, ויודעים יותר פרטים,

אז מכם אני מבקשת - לא לחשוף פרטים שמעבר למה שאני מספרת. תודה.

מחר (כן, מחר, בשבת), יש לי משמרת ערב, משמרת ראשונה לבד.

לבד לגמרי.

לא עם חונכת שיושבת צמוד ומאזינה לכל מילה שיוצאת לי מהפה. לבד לחתולין.

בינתיים עברו עליי ארבע משמרות, עם לקוחות מכל הגוונים, הצבעים, הצורות והטונים.

עם ישראל, שתהיו בריאים, אתם ממש לא לקוחות קלים.

כל שיחה, אין לדעת מה יהיה בה.

המשמרת הבאה, לבד, מעלה בי קצת חששות, פחדים.. איך אסתדר לבד?

מה אני בכלל יודעת באמת על תקלות?

ניקול

תודה לאל,

היום סוף סוף נפטרתי מהטלפון שיש לי של החברה עם הפלייבוי בתור סמל,

שאלוהים יעזור איזה שרות לקוחות טלפוני איום יש להם..

בשלב מסויים בשיחה הנציג שלהם אומר לי "אבל מה אני אשם? מבחינתי צאי החוצה ותצעקי שחברת פל***ן, היא זבל"

ככה מדברים ללקוח?

זוועה!

היום החזרתי את המכשיר (גם כן גרוטאה מהלכת..), ואני בחיים לא חוזרת לחברה הזאת,

ואם אתם חושבים על להצטרף - תחשבו פעמיים, כי אלוהים יודע איזה שרות תקבלו בפעם הבאה שתתקשרו אליהם.