השעון הביולוגי שלי נכנס לפעולה ברגע שהתגייסתי, דואג להעיר אותי בין שעה-לרבע שעה, לפני שהשעון המעורר מצלצל..

בינתיים זה נחמד, להתעורר ולראות שהנה, יש לי עוד כמה דקות לישון, עוד טיפה.

בבסיס אני מתעוררת עוד לפני השמש, אבל מצליחה לפספס את הזריחה.. בין כל ההמולה של הבוקר, פשוט לא מספיקה לעצור ולשים לב לצבעים המדהימים של השמים בכמה דקות של הזריחה.

אבל היום, עקבתי אחרי כל דקה, אחרי כל צבע חדש שהופיע בשמיים. פשוט כיף להתחיל ככה את הבוקר.. הדבר היחיד שחסר לי, זה החיבוק של אהובי.

הוא התקשר אליי אתמול, בעצם בחצות וחצי - זה כבר היה היום, בדיוק כשסוף סוף הצלחתי להרדם (אחרי יותר מחצי שעה של ניסיונות... הפרפרים האלה בבטן, לוקח להם הרבה זמן להירגע). אבל אם יש מישהו שיכול להתקשר אליי בכל שעה - זה הוא.

הוא נשמע כל כך עייף, אמר שרק עכשיו (00:30) חזר לחדר, ובחמש הם כבר קמים שוב לפעילות. פעם עוד שאלתי אותו - ומה בקשר לשש שעות שינה מטכ"ליות שמגיעות לך? - מסתבר שעל זה הם לא ממש שמעו..

וקצת לפני שנפרדנו - כי בכל זאת, שנינו קמים יחסית מוקדם - איחלתי לו חמישה חודשים שמחים, ויכולתי לשמוע את החיוך בקול שלו. וזה היה הדבר שהכי רציתי לשמוע באותו רגע - את החיוך שלו, את הצחוק שלו.

בינתיים, הגיע הזמן להתלבש, עוד רבע שעה צריך לצאת. לצאת מהפיג'מה וללבוש את המדים - שאתמול טרחתי כמעט שעה על גיהוצם. אני שונאת לגהץ!

שיהיה לכם שבוע נהדר, פורים שמח, ונתראה ביום שישי

ניקי,

החתולה-חיילת מהסמטה

סופ"ש ראשון בבית. לא ייאמן.

עם פז"ם של תרנגולת שחוטה - יומיים ורבע בצבא - יצאתי הבייתה, פעם ראשונה, על מדים. פעם ראשונה העברתי חוגר וקיבלתי כרטיס לרכבת.. וואו..

בקו"ם...

אהובי הפתיע אותי בבקו"ם ובא לבקר. זה היה כל כך כיף, לראות פנים ידידותיות בין המוני האנשים. החיבוק שלו, היה פשוט במקום. החיוך שלו, המבט שלו, פשוט הרגיעו את הכל.

למרות שזה היה הרבה פחות מפחיד ממה שאנשים אמרו לי שזה יהיה. עדיין זה שינוי עצום לעומת האזרחות.

הבנות איתי בחדר (אנחנו שש בחדר סה"כ), פשוט אחל'ה. הסגל מעולה. האוכל - טוב, זה אוכל צבאי, אבל לעומת מה שיש במקומות אחרים, האוכל יחסית טוב, לפעמים אפילו טעים.

הדבר הכי חכם שעשיתי היה לא לקחת את כל הבית איתי לבקו"ם. בנות לקחו כמויות אדירות של דברים - ונאלצו להסחב איתם.

המפק"צית שלי (מפקדת צוות), בראיון האישי, שאלה אותי איך אני מרגישה ואמרתי שאני נהנית - היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהשמיים... אבל באמת, זה כיף. כלומר, עד עכשיו זה כיף  תמיד יכול להיות יותר גרוע.

בכל אופן, מחר חוזרים לבסיס.. ואני די מצפה לזה.

הסופ"ש בבית

את רוב הסופ"ש ביליתי בשינה. ובלעשות מכפלת למכנסיים - לא להאמין כמה זה יכול להיות מסובך, כשאת לא ממש יודעת מה עושים עם זה, ואני כבר לא מדברת על לעשות את הקיפול ישר, או שווה בשני הצדדים.

נכון, יותר פשוט למצוא תופרת (שעובדת בשבת) ולתת לה לעשות מכפלת

 ?But where's the fun in that

אחרי שסיימתי עם המכפלת, תפסתי כיסוי לדיסקית - אין כמו שפצור ביתי .

הטסט הרביעי והאחרון :)

עברתי !!

הלך חלק כמו חמאה, אפילו עם חניית טסט!

התרגשתי כל כך, אפילו יותר מאשר התרגשתי כשקיבלתי את החוגר שלי ועליתי על מדים.

אתמול לקחתי את הרישיון ושילמתי את האגרה - מחר אני מקפיצה את עצמי לבסיס .

(הערה: הקטע נכתב אתמול, אבל בגלל בעיות אינטרנט מופיע רק היום)

ההתנתקות מיס, שלב א' - מבררים התחייבויות

יס הוכיחו, ובעצם זה לא הפתיע אף אחד, שלחבר אותנו ליס - זה קל מאוד, מהיר מאוד ואדיב מאוד. אבל להתנתק? לא, זה סיפור בפני עצמו.

כשהתחלתי לברר במה כרוך המעבר להוט, התקשרתי, בין השאר, ליס, לברר האם יש לי התחייבות כלפיהם - מבחינת טלוויזיה ומבחינת אינטרנט, האם יש קנס יציאה, האם ההתנתקות מבזק (בתוך ספק הולכה לאינטרנט) נעשית דרכם או בפנייה ישירה לבזק, וכו'. הבטיחו לי שאין לי שום התחייבות, שום קנס, שאין להם שום קשר לבזק ושהכל בסדר. אמרתי תודה וניתקתי.

לאחר נכן, דיברתי עם נטוויז'ן, שאמרו לי שאין להם בעייה שאני עוברת מבזק להוט, רק שאתקשר כשהטכנאי מגיע להתקין, שהם יעבירו אותי לשירות של אינטרנט בכבלים במקום ה-ADSL שיש לי היום.

ואז התקשרתי להוט, לנציג שלהם (שאותו פגשתי אצל הדולפין בבית, וממנו לקחתי את פרטי המבצע של הוט). סגרתי איתו שהם באים להתקין לי ביום שלישי בין 7 ל-9 בבוקר.

אחרי כן, התקשרתי לבזק, בקשתי לנתק אותנו מבזק באינטרנט, הסברתי שאני עוברת לאינטרנט בכבלים, ותוך חמש דקות הייתה לי ההבטחה שהחל מיום שני (היום) בזק מנתקים אותי, ואין לי שום חובות כלפיהם.

ובסוף - התקשרתי ליס, לבקש שינתקו אותי.

וכאן הגיע הקאץ'.

ההתנתקות שלב ב' - הכוחות המתנתקים נתקלים בהתנגדות מזויינת

בהתחלה הועברתי מהנציגה הרגילה, לנציגה הבכירה - שלקחה ממני את הטלפון והבטיחה לחזור תוך 20 דקות.

אחרי חצי שעה, התקשרתי שוב, הועברתי שוב לנציג בכיר - הפעם אחד אחר - שהחל לנסות לשכנע אותי להישאר ביס, ולתשאל אותי מה הוט מציע לי (מה זה עניינך?). מילא אם הייתי מתלבטת, עם אולי ואם, וכולי. אבל לא, בקשתי מפורשות - אני רוצה להתנתק, תודה. לא, לא מעניין אותי מה יש לך להציע.

גם הוא לקח את המספר שלי והבטיח לחזור. שאלתי למה כל הזמן מבטיחים לחזור - והוא ענה: "על פי הסכם ההתקשרות שלך עם יס, אנחנו מחוייבים לחזור אלייך עם אישור הבקשה של ההתנתקות תוך 48 שעות מרגע ההודעה".
טוב, עם זה כבר לא היה לי מה לעשות.

למחרת - מתקשרת אליי אולגה, מחברת יס, הפעם אמא עונה. אולגה מתחילה לבלבל לאמא שלי בשכל - ויש לנו מצבעים ככה, ולמה אתם הולכים, ולמה לא שאלתם בקשר למצבעים קודם, ולמה ככה, ולמה פה ולמה שם.

אחרי זה אמא העבירה את אולגה אליי (בשלב הזה כבר לא היה לה כוח יותר להקשיב, אני חושבת). אני הסברתי, באדיבות אבל בתקיפות, שאני עוברת להוט, מסיבותיי שלי, ואני מבקשת שינתקו אותי.

אולגה החלה במסע שיכנועים "אני יכולה להציע לך ככה, ואני יכולה להציע לך ככה.." אבל כשהיא ראתה שכל מה שהיא מציעה (שהיה בכל מקרה סכום הגבוה ב-110 ש"ח ממה שאני אשלם להוט, בעבור אותם השירותים פחות או יותר), נקטה בטקטיקה שונה: "אני לא יודעת מה שמעת וראית אצל חברות שלך, אבל הוט ככה והוט ככה" ברגע הזה הרגשתי כאילו היא חושבת שאני ילדה בת 13 שרוצה את מה שיש לחברות שלה, הפיוזים שלי, שכבר החלו להתחמם, החלו להישרף. אמרתי לה, בקול מאוד תקיף, שאין שום קשר למה שראיתי או לא ראיתי אצל חברות שלי, אני מבקשת שישלחו אליי טכנאי, שינתק אותי מיס ויפסיקו למשוך זמן.

ההתנתקות שלב ג' - טכנאים, טכנאים, טכנאים.

אחרי מסע מייגע וארוך, יס קבעו לי יום שבו הטכנאים יבואו לנתק אותי. ב-24 במרץ. בלאט.

מחר בבוקר, בין 9 ל-11 באים להתקין לי טלוויזיה של הוט וכבלים של הוט. אתמול התקשר אליי מוטי, מחברת הוט, להודיע שהם יבוא בין 9 ל-11 ולא בין 7 ל-9, שאלתי מדוע - אמר שבגלל שמתקינים לי גם כבלים זה יקח קצת יותר זמן. סבבה. אמרתי תודה וניתקתי.

היום, עשר דקות לפני שאני מתחילה עבודה, מתקשרת אליי יפעת, מחברת הוט, להזכיר לי שמחר, בין 9 ל-11 באים אליי להתקין הוט. אמרתי תודה, אני זוכרת וניתקתי.

באמצע יום עבודה שלי, מתקשר אליי מוטי (נחשו מאיפה?), מחברת הוט (נחשו בשביל מה), להזכיר לי שמחר, בין 9 ל-11 באים אליי להתקין הוט.

כמובן שהבאתי כאן רק תמצית של השיחה - הם תמיד מאוד מנומסים, שואלים מה נשמע, איך אני מרגישה, מה שלומי - הבעייה היחידה היא שהם מתקשרים אליי בדיוק באמצע העבודה, היום נאלצתי להיות גסת רוח ולבקש ממנו לקצר (נחשו מי ישב לי על הווריד שאני אפסיק לקשקש בטלפון?).

אז למי שעוד לא הבין, מחר, בין 9 ל-11, באים להתקין לי הוט.

אני עייפה מהם עוד לפני שהטכנאי הגיע!

~ בפרק השני: התנתקות שלב ד' ועוד.. ~

ביום שלישי האחרון אני מקבלת צלצול טלפון, על הקו - גלי מלשכת הגיוס בחיפה.

השעה היא 17:23, להלן תמצית השיחה:

"ניקי, את זוכרת שאת מתגייסת בשבוע הבא?"

"כן, ב-16, יום רביעי הבא"

"יופי. אנחנו צריכים שתגיעי ללשכת הגיוס, לפני הגיוס שלך. תוכלי להגיע היום או מחר?"

קצת מופתעת, אני שואלת "מה קרה?"

"יש איזה מסמך שלא חתמת עליו, ובלעדיו אי אפשר לגייס אותך"

נו, יופי. אני חושבת לעצמי, והבחורה ממשיכה: "תוכלי לקפוץ לפה היום? או מחר?"

"אני לא יכולה, לא היום ולא מחר. זה שעתיים נסיעה בכל כיוון בשבילי, לא ממש קפיצה קטנה. יהיה בסדר אם אגיע ביום ראשון?"

"בסדר. רק תגיעי לפני 12 וקחי איתך תעודת זהות"

"טוב, להתראות"

ככה שמחר מצפה לי נסיעה, לא ממש חביבה, ללשכת הגיוס בחיפה - שבה, אגב, לא הייתי מעולם. תסלחו לי שאני לא מתעלפת מהתרגשות. הבעייה עכשיו - איך מגיעים לשם?

טוב, התחלתי לחפש קווי אוטובוס שמגיעים ללשכת הגיוס - אתר אוטובוסים, שבדרך כלל לא מאכזב, לא מצא את התשובה. באתר של אגד אפשר רק לחלום על מידע לגבי קווים עירוניים (בשביל זה יש שירות לקוחות בטלפון), לפחות האתר של הרכבת עובד כמו שצריך, אבל זה עדיין לא פתר לי את הבעייה של איך להגיע מהרכבת ללשכה!

החלטתי לפנות לאתר עולים על מדים של צה"ל, שם הסבירו נורא בחביבות ש: "מהתחנה המרכזית של חיפה נוסעים באוטובוס להדר הכרמל ויורדים ליד עיריית חיפה, בתי המשפט ומגדל הנביאים. משם הליכה של כחמש דקות עד לשכת הגיוס"

איך לא חשבתי על זה קודם - לנסוע באוטובוס!

מילא שהם לא טרחו לציין ולו קו אוטובוס אחד שנוסע בכיוון, אבל אולי האנשים בצה"ל לא מודעים לעובדה הקטנה הזאת, אבל בחיפה - יש יותר מתחנה מרכזית אחת!

כבר מזמן הבנתי שצה"ל השאיר את ההגיון אצל הש.ג בכניסה (ההגיון בא אל הש.ג מבקש להכנס. הש.ג: "יש לך אישור להכנס?" ההיגיון: "אבל אני ההגיון, זה רק הגיוני שאני אוכל להכנס" הש.ג: "הגיון שמהגיון, בלי אישור אתה לא נכנס!"), אבל זאת בהחלט רמה חדשה.

ואחרי הצצה קטנה בעמוד שמפרט את הפורומים באתר, גם אתם תסכימו איתי, שצה"ל פשוט השאיר את ההגיון בחוץ.

כשאלוהים ברא את האישה הוא היה ביומו השישי, וכבר נכנס לשעות עבודה נוספות.

מלאך הופיע ושאל: "מדוע אתה משקיע כל כך ביצירה הזאת?"

ואלוהים ענה: "ראית את דף הפירוט שלה?

היא צריכה להיות מתאימה לשטיפה, אבל לא מפלסטיק

צריכים להיות לה יותר מ-200 חלקים נעים,

כל החלקים חייבים להיות ניתנים להחלפה

והיא צריכה להיות מסוגלת לעבוד תחת כל סוג של דיאטה - שאריות וכו'

היא צריכה שתהיה לה היכולת לחבק ארבעה ילדים בו זמנית,

יש לה נשיקות שמרפאות כל דבר - החל משריטה בברך ועד לשברון לב,

ואת כל זה היא צריכה לעשות בשתי ידיים בלבד"

המלאך היה המום מהדרישות: "שתי ידיים בלבד? בלתי אפשרי! וזה רק הדגם הסטנדרטי? לדעתי זה יותר מידי עבודה ליום אחד, חכה למחר כדי לסיים"

"אין סיכוי" השיב אלוהים "אני כל כך קרוב לסיום, וזו גם היצירה האהובה עליי ביותר, אני עושה אותה מכל הלב!

היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה ויכולה לעבוד 18 שעות ברציפות"

המלאך התקרב ונגע באישה "אבל אדון עולם, היא כל כך רכה"

"היא אכן רכה" השיב אלוהים "אבל עשיתי דגם מיוחד, אין לך מושג איזה כח סיבולת יש לה ואיזה הישגים היא יכולה להשיג"

"היא תהייה מסוגלת לחשוב?" שאלה המלאך

אלוהים ענה: "היא לא רק מסוגלת לחשוב , היא מסוגלת להפעיל הגיון בצורה יוצאת דופן והיא גם מסוגלת לנהל משא ומתן"

המלאך נגע בלחייה של אישה ואמר: "יש כאן סדק, אמרתי לך שאתה מנסה לשים יותר מידי דברים בדגם אחד"

"זה לא סדק, זאת דמעה" השיב אלוהים.

"למה צריך דמעה?" תהה המלאך.

"הדמעות הן דרכה להביע את שמחתה" אמר אלוהים "את עצבותה, את איבוד האמון, את אהבתה, את בדידותה, את סבלה ואת גאוותה"

זה מאוד הרשים את המלאך "אתה ממש גאון, אדוני, חשבת על הכל. האישה היא יצירה ממש מדהימה"

"אכן כן! לאישה יש כוחות שמפתיעים את הגבר,

הן מסוגלות להתמודד עם קשיים, נושאות נטל כבד מאוד, אבל יש בהן המון אהבה ואושר.

הן בוכות כשהן שמחות, וצוחקות כשהן עצבניות,

הן נלחמות למען אמונתן ומתנגדות לאי צדק,

הן לא מקבלות את התשובה "לא" כשהן משוכנעות שיש פתרון טוב יותר,

הן מונעות מעצמן, על מנת להעניק למשפחתן,

הן הולכות לרופא עם חברה שפוחדת ללכת,

הן אוהבות אהבה שאינה תלוייה בדבר,

הן בוכות כשילדיהן מצליחים ושמחות כשחבריהן משיגים הישגים,

הן שמחות כשהן שומעות על לידה או נישואין,

ליבן נשבר כשחברה הולכת לעולמה,

הן סובלות על אובדן של אנשים קרובים, ולמרות כל זאת, הן חזקות גם כשנדמה להן שאפסו כוחותיהן,

הן יודעות שנשיקה או חיבוק יכולים לרפא לב שבור.

אבל יש לאישה פגם אחד"

"מהו הפגם?" שאל המלאך.

השיב לו אלוהים: "האישה שוכחת את ערכה"  

~ יום האישה הבינלאומי שמח לכן! ~