לכולנו :)

בניגוד להרגלי לסכם דברים - הפעם רק אומר שאני מאחלת לכולנו שנה שתהיה נפלאה מקודמתה ושכל יום יביא עמו רק אושר.

ניקי.

זה חתיכת גועל נפש ברמות לאומיות.

החל משבוע שעבר אני עושה יומיות בתל-השומר. מה שאומר שבכל יום יש לי 3 וחצי שעות דרך בכיוון אחד, ובסיומו של היום (סביבות 16:30) יש לי עוד 3 וחצי (לפעמים יותר) שעות חזרה..

כיף, משהו end of the way...

כרגע בתהליכי מעבר דירה לאהובי.. מנסים, לאט לאט ובהדרגה. בנתיים הולך בסדר.

לפעמים אני תוהה אם להמשיך ולהחזיק פה את הבלוג.. כבר אין לי כל כך הרבה זמן לעדכן אותו, ויש לי אפשרות לדבר עם מישהו על הכל. בינתיים אני כאן, שופכת את מה שיש על הלב.

ניקי.

בפוסט חסר פואנטה כלשהי..

זה מתחיל לדכא בשלב מסויים...

ככה זה נגמר. אמצע הקורס, שבוע חמישי, יום שלישי, וועדת הדחה.

אתמול עוד הייתי עם חום של 38.2 וכאב ראש בגודל של הטיטאניק.. היום בבוקר כבר קיבלתי את ההודעה "את עולה לוועדה".

דבר אחד אני יכולה לומר לזכותו של בית הספר לקצינים - כשהם רוצים להדיח מישהו, הם עושים את זה מהר. מאוד מהר.

בתשע בבוקר הייתי אצל המפקדת האישית, בשתים-עשרה וחצי כבר עליתי למפקד הבסיס. באחת כבר התחלתי את טופס הטיולים היוצא.

בעיקר מאוכזבת.. מעצמי, מהמערכת, מהצוות שלי.. מאנשים באופן כללי.

יש עדיין תקווה שאחזור למחזור הבא, אם כי אני לא בטוחה שיתנו לי.. בינתיים מחזיקה אצבעות. מחר במקשל"ר, שם יקבע גורלי.

קצינה.. לא קצינה.. מה שלא יהיה, אני הולכת לישון..

ניקי.