הסרט ה22 במספר, מסדרת סרטי ג'יימס בונד, מתחיל - כמה מפתיע - במרדף מכוניות.

לכאורה, מה רע? הרבה מתכת צווחת, יריות מכל כיוון אפשרי, התחמקויות קרובות ואויבים שמנסים (כרגיל) לחסל את בונד.
אבל למה לעזאזל אופן הצילום של הסרט גרם לאולם קולנוע שלם לפתח כאב ראש כבר על ההתחלה?

אני אסביר, ככל הנראה הצלם של הסרט, הינו צלם חתונות חובבן במקצועו, אשר לא ידע על מי הוא רוצה להתמקד ומתי.
התוצאה - סדרת צילומים רועדים במיוחד, מעבר חד מידי בין שוט לשוט, ובלבול מוחלט של הצופה המסכן שרוצה לגרום למומים קשים בגופו של הצלם.

אחרי שבונד מרסק כמה מכוניות - הייתם מצפים לראות אותו שולף איזה גאדג'ט או שניים - הרי מהי מכונית בונד בלי הגאדג'יטים הידועים שלה?
אז זהו, שאין גאדג'יטים. כלום. נאדה. גונישט מיט גורנישט לאורך כל הסרט - ותאמינו לי - חיפשתי!
כלום, אוטו רגיל, מינוס דלת שהרסו לו באמצע השוט. זהו.
טוב, אז אם אין גאדג'יטים במכונית - לפחות שג'יימס ירה במשהו מגניב, כמו.... מטול רימונים? טיל אר.פי.ג'י? פצצה מתבייתת על חום? רובה צלפים? משהו????
לא. לא ולא, עוזי פשוט ומוכר עד כדי שחיקה, שמוחלף בהמשך הסרט באקדח חסר ייחוד. זהו. זה כל ארסנל הנשקים של בונד. נגמרו הדברים המגניבים בעולם, חזרנו לאקדח.
איפה העט המתפוצצת? איפה המצלמה במשקפיים? ואיפה השעון? השעון!! זה שיכול להפיל פצצה גרעינית תוך כדי נגינה של סונטת הירח מהסוף להתחלה בכל הסופרמרקטים ברחבי העולם!

א-י-פ-ה?
ולא, אני לא מוכנה לשמוע שפאלפון זה גאדג'ט, המצב היחיד שפאלאפון הופך לגאדג'יט זה אם הוא, באורך פלאי, משגר חוט בלתי נקרע שעליו בונד נתלה בין שמיים וארץ! או משלד הולוגרמה בגודל אמיתי של ג'יימס בונד היישר לתוך המשרדים של הנבל הראשי!
כל מה שבונד עושה עם הטלפון - חוץ מלדבר בו - זה לצלם! ל-צ-ל-ם!!! לפחות, יאמר לזכותו, הצילומים שלו רועדים פחות מאלה של הצלם - שלהלן יקרא מר ידיים רועדות.

אז אם הוצאנו את הגאדג'יטים, את השעון, את המכונית, מה נשאר?

סקס?
נופ, אין זכר, אפילו לא סצינת סקס אחת ראויה לשמה! בקושי פאקינג סצינת נשיקה אחת, שאותה אפילו חומייני לא היה מצנזר, גם אם הסרט היה מוקרן בעיראן!

המשפט האלמותי "בונד. ג'יימס בונד"?
לא קיים. לא היה, לא נשמע, לא נאמר. נמחק כאילו לא מדובר במשפט שבנה את בונד.

אז אולי לפחות המרטיני? הוודקה-מרטיני? מנוער? לא מעורבב?
אהה... טוב.... יש איזה קוקטייל מוזר של וורמונט עם וודקה מרטיני, קליפת לימון ועוד כמה רכיבים שלא טרחתי לזכור.

לא וודקה-מרטיני, לא מנוער, לא מעורבב. לא שם דבר.

אז האם יש משהו חיובי לומר על הסרט?
בוודאי!
לסרט ישנן סצינות קרב מ-ד-ה-י-מ-ו-ת! הכיאורוגרפיה עוצרת נשימה. שהייתי נורא רוצה לראות! הבעיה היא שהייתי עסוקה מידי בלנסות להבין מה מר ידיים רועדות מצלם!! אני וכל שאר האנשים באולם, שהוזמנו להקרנת טרום-בכורה, באולם גדול ברמת גן.
היה מאוד נחמד לו גם יכלנו לראות את סצינות הקרב שעושות את ג'יימס בונד למרגל הכי מפורסם בעולם, אבל לא! לא מגיע לנו!
במקום זאת אנחנו מקבלים בליל של תמונות שרץ על פני המרקע, מדלג בין סצינות חוץ חסרות-קשר, לבין צילומים קטועים שלהשחקנים בקלוז-אפ מטורף, שלא באמת מאפשר לך לראות משהו מהקרב, ועוד פחות מזה - להבין מתי ג'יימס בונד מנצח.
למה? למה לשים מצלמה בידייו של מר ידיים רועדות?
וזה רק נהיה יותר גרוע, אפילו בסצנות רגועות לחלוטין, שג'יימס בונד נכנס לתוך חדר מלון כשהוא עוקב אחרי מישהו - המצלמה רועדת כאילו האוחז בה קיבל התקף פרקינסון בלתי-נשלט, ופשוט חייב לשתף את הצופים בהרגשה שלו.

ועוד לא דיברנו על החורים בעלילה.
זאת אומרת, על העלילה שבין החורים, אם כי קשה לקבוע את קיומה של הראשונה, כי עד לתום הסרט לא נמצאות הוכחות חותכות לקיומה על פני האדמה.
במאי הסרט, כנראה, מניח שכל הבא לצפות בסרט, ראה לפני יומיים בערוץ סרטים כלשהו את "קאזינו רויאל" ויכול, באופן פשוט וקליל, לראות את ההמשך הישיר שלו. למעשה, לו הייתי צריכה לבחור שם לזוועת העולם הזאת, הייתי קוראת לזה "קאזינו רואיל 2 - הגרסה שלא תרצו לראות".
כל עלילת הסרט מתבססת על ההנחה שהצופה יודע לפרטי פרטים את כל עלילות ג'יימס בונד ו-וספר ב"קאזינו רויאל", שהוא זוכר את העלילה, ומסוגל לקשר את כל שברי המשפטים, פיסות המידע, הרמיזות ואת כל אותן אמירות חסרות פשר - לעלילת הסרט "קאזינו רויאל". יותר גרוע, במהלך הסרט תזכו לשמוע אמירות שנזרקות לחלל הסרט, מבלי שיהיה אפשר להבין איך לעזאזל הגיעו אליהן, למה אומרים אותם בכלל והאם זה טוב ליהודים?

אז מה קיבלנו?
סרט אקשן, סוג ז', בלי ג'אדג'יטים, בלי סקס, בלי וודקה-מרטיני, בלי עלילה ברורה, בלי "בונד. ג'יימס בונד" ועם צלם חולה פרקינסון.
באותה מידה אפשר לומר שלא ברור כיצד ג'יימס בונד מצא את עצמו מככב בסרט שאין לו ולו דבר אחד עם שאר הסרטים בסדרה.

נקודת האור היחידה בסרט היא ג'יימס עצמו, או בשמו האמיתי, דניאל קרייג, שעושה עבודת משחק מצויינת, רק חבל שהרסו לו את כל השאר, ואפילו לא פיצו אותו באיזה סצנה מלאת זימה, כראוי למרגל בעל שם עולמי!

בקיצור, נחמת הקוונטום היא שנשארתם בבית ולא בזבזתם דלק, זמן ו-35 שקלים לכרטיס, על אחד הסרטים הגרועים ביותר של השנה.

ניקול.