הדביקו אותי בשיר הזה ^.^ ואם אתם לא מבינים מה כתוב שם - סימן שאתם א. לא מכירים נארוטו ב. לא דוברים יפנית :)

אפילו הבוס המעצבן שלי, האחמ"ש חסר יחסי-אנוש מינימליים, החברה המטומטמת שבה אני עובדת - ובמיוחד הלקוחות שלה, לא מצליחים להוריד לי את החיוך מהשפתיים, וגם אם כן, מספיקות לי המילים שלו.

חלק מהרגשות האלה חדשים לי, אפשר לחשוב שעם כל בני הזוג שהחלפתי (מי אמר גרביים? ),

 עם הפעמים הרבות בהם התאהבתי והתאכזבתי, כבר לא ניתן יהיה להפתיע אותי. אז זהו, שכן.

זאת הרגשה כל כך נפלאה, להתאהב, להיסחף. לפעמים אני מביטה למטה, רק כדי לוודא שהקרקע עדיין שם, מתחת לרגליים שלי.

תחושת ריחוף משעשעת למדי.

אני אפילו לא דואגת מה יקרה כשהתחושה תחלוף, אני בטוחה שאזכה לחוות עוד עשרות תחושות נפלאות לא פחות.

הוא שואל אותי אם אני עומדת בקצב, ואני מחייכת, אם הוא לא מתקשר יותר מידי, שולח יותר מידי הודעות...

אחד הדברים הנפלאים ביותר שיש בעולם הזה הוא להיות נאהבת. כמה חודשים קיטרתי על זה, בפוסטים שונים לאורך הבלוג, ועכשיו אני כל כך מאושרת שיש לי את זה, לא רק שאני עומדת בקצב - אלא שאולי יש לו עוד catching up up do ^.^

איזה כיף שיש לי מישהו לפנק אותו, להתפנק איתו, לשלוח לו כמויות אדירות של הודעות קיטשיות, ולקבל כמות נכבדת חזרה

אני חושבת שבארבעת הימים האחרונים חייכתי יותר מאשר בכל 11 החודשים האחרונים

ניקי,

מחייכת.