עם הזמן שוכחים את הדברים הרעים וזוכרים רק את הטוב.

אני לא מצליחה להבין אם אני מתגעגעת לאדם שהוא או למה שהיה בינינו.

האם הזמן מעוות את הדברים, כך שאני זוכרת רק את הטוב, את הנעים.

האם הדברים הרעים פשוט פרחו מזכרוני...

פתאום אני חוזרת אחורה בזיכרון, מעלה ימים יפים, תקופות נהדרות.

ואולי זה פשוט הרצון המעיק-כמעט הזה, לא להיות לבד.

שיהיה מישהו שאוכל לאהוב, מישהו שאדע שאוהב אותי בגלל מי שאני.

לפעמים אני מתחילה לתהות האם זה בכלל אפשרי.

מי יודע, אולי זה עדיין לא הזמן שלי,

ואולי בכלל - הדרכים שלנו נועדו להצטלב בעתיד...

או שלא.

ניקי