לפעמים אני תוהה מדוע אני טורחת,

למה אני בכלל מצפה למשהו,

למה אני נפתחת.

הרי הם פוגעים ללא אבחנה,

יורים ויורים ויורים ללא הפסקה,

הרי בסוף משהו יפגע,

ולא משנה במי,

הרי למי אני כבר חשובה.

לא זוכרים את העבר,

בקושי זוכרים את אתמול,

זה לא משנה מה היה,

זה הכל משניה לדקה,

משתנה ופוגע,

הופך להיות רע.

אז סליחה שציפיתי,

סליחה שזכרתי,

סליחה שטעיתי,

סליחה שזעקתי,

סליחה שרציתי,

חיבוק אוהב ביום קר,

סליחה שבכיתי,

על כתף שעכשיו לי זרה.