נמאס לי להיות

הילדה הטובה של אמא,

זאת שכולם סומכים עליה

נמאס לי להיות

החברה הכי טובה

זאת שנמצאת בסוף הרשימה

אבל תמיד כולם פונים אליה

נמאס לי להיות

חצי שקופה בשביל חצי עולם

בלתי נראית לחלוטין - בשביל החצי השני.

נמאס לי להיות

כותל הדמעות של כולם

גם אני רוצה להיות מסוגלת לבכות.

אז אני הכתף התומכת,

החברה המחייכת,

האוזן הקשבת,

סופגת וסופגת

כמו כרית

את כל הדמעות.

ורק לכאב שלי אין מנוח,

אין כר דשא ירוק,

להניח עליו את ראשי,

ולברוח.

אני לא הילדה הטובה,

שכולם רוצים לראות,

כם לי יש צדדים אפלים,

שאותם אני משתדלת להסוות

אני לא החברה הטובה,

שרק מאזינה ומסכימה, ומהנהת בראש

גם אני יודעת לירות אמיתות קשות.