הלך טוב. בעצם על מי אני עובדת - הלך מצויין! היום הייתי בבאר-שבע, בקמפוס האוניברסיטה לצורך מתן עדות בדיון משמעתי כנגד השותפה המשוגעת שלי - מ.

הטיפשה (ע"ע השותפה המשוגעת שלי - מ.), לא הופיעה לדיון כלל. כבר נקודה רעה לה. (השופט אמר: "אני מבקש שירשם בפרוטוקול כי הנאשמת הביעה זלזול בבית הדין והחליטה שלא להופיע").

בהרכב של שלושה שופטים (פרופסורים מן האוניברסיטה), ועוד כמה אנשים (ההיא שרושמת את הפרוטוקול, הבחור שניהל את החקירה, ועוד מישהי שלא הבנתי מה היא עושה שם).

כמובן שהקמפוס באילת לא טרח לשלוח נציגים, הם שלחו מכתב - נקודה לרעתם.

הקריאו את סיכום החקירה, הקריאו את המכתב ששלחו, שאלו אם יש לנו משהו להוסף. אני הוספתי שניים וחצי משפטים, וקבלתי מחמאה גדולה על העברית העשירה שלי (happy dance). הוציאו לכמה דקות (5) כדי לדון, והחזירו אותנו לאולם.

בפה אחד השופטים החליטו להרשיע את השותפה, ושאלו להמלצות התביעה לגבי גזר הדין.

התובע המליץ על הרחקה לשלוש שנים, תשלום פיצויים (920$) לאוניברסיטה, מכתב התנצלות ופרסום המקרה על לוח המודעות (כולל השם שלה).

השופט קבל את ההמלצה למכתב ההתנצלות ולפרסום, אבל אמר שהאוניברסיטה יכלה לעשות יותר, למשל להרחיק את הגורם המאיים מהדירה, ולכן אשמתם, ולסיום החליט להרחיק אותה לצמיתות מהאוניברסיטה :)

תענוג צרוף.

קודם יש את ההרגשה האדירה של ההקלה, זה נגמר.

ואז יש את התחושה של הסיפוק האדיר, היא חטפה. אם כי לא במידה שאולי הייתי רוצה.

וגם הקמפוס באילת חטף נזיפה.

וגם יצא לי לפגוש מישהו שרציתי לפגוש הרבה זמן כבר :)

בקיצור היה יום מושלם.

אוהבת,

ניקי.