המילים "הלם מוחלט" היו כנראה רשומות בניאון על המצח שלי..

לראות אותו שוב, אחרי חודשיים,

להבין לפתע שכל מה שחשבת שקברת,

כל הרגשות...

שום דבר לא מת.

שום דבר לא נעלם.

הכל עוד שם,

טרי וכואב.

אז כבר השלמתי עם הפרדה,

השלמתי עם כך שזה פשוט לא ילך יותר.

נגמר.

אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט כמו שחשבתי.

לא כל כך קל.

אז עכשיו אני סוף סוף מתחילה,

את תקופת ההחלמה הרגשית.

פתאום זה מתחיל לשקוע,

כל הרגשות שצפו ומלאו אותי.

אולי יקח לי עוד קצת זמן לעכל הכל,

אך אין מרפא טוב יותר,

מהזמן עצמו.