אור ישבה במושב ליד החלון במחלקת עסקים, בטיסה מתל-אביב לטורונטו. היא הייתה אדריכלית צעירה שאך סיימה את לימודיה והתקבלה להתמחות בחברה בעלת שם עולמי. היא עבדה בחברה כמעט שנה, והייתה זו הפעם הראשונה שנשלחה לחו"ל.
היא קיבלה כוס יין לבן מהדיילת, והסתכלה על שעון ידה. 6:30 בבוקר. מוקדם מידי לשתות, חשבה, ומאוחר מידי להצטער על הלילה האחרון.
בעודה לוגמת מן היין הצונן, חזרה במחשבותיה כמה ימים קודם לכן...

"מי, חוץ ממני, מטומטם מספיק לצאת לקניות דווקא באמצע היום, בזמן הכי חם" רטנה לעצמה אור.
היא הסתובבה ברחובות כפר סבא, בניסיון נואש למצוא מתנה לידיד, שהכירה עוד משנותיה בתיכון. הבוקר כשפתחה את יומן הפגישות, הזדעזעה לגלות שלדניאל יש יום הולדת בעוד שלושה ימים, והיא שכחה מזה לגמרי.
כל הכבוד אור, הוא לא שכח אף פעם, אבל את... שאלוהים יעזור לך. גערה בעצמה.
יום הולדתו של דניאל חל בדיוק חודשיים לפניי שלה, וחשבון פשוט אמר לה שהיא מתקרבת לשנתה ה- 24 בעוד לדניאל ימלאו 25 בעוד שלושה ימים.
היא לא איבדה את עשתונותיה והחליטה שתצא בהפסקת הצוהריים שלה ותמצא משהו.
היא טעתה.
שעתיים אחריי שעזבה את משרדה הקריר, היה לה חם והיא הזיעה, רגליה כאבו מהליכה ממושכת על עקבי סיכה גבוהים, בתוך ראשה כבר הלם כאב עמום, ואחוז הצלחתה שאף לאפס.
אור התיישבה בקפה בפינת רחוב והזמינה מיץ תפוזים קר. אנשים חלפו על פניה באותה המהירות בה חלפו מחשבות בראשה.

היא נזכרה בערב אחד בו היא הוציאה את דניאל סוף, סוף מדירתו. במשך חודש הוא הסתובב עם פרצוף מדוכא אחרי שתפס את אשתו – אשתו לשעבר נכון לעכשיו – במיטה עם גבר אחר. הסצינה נראתה כלקוחה מסרט מסוג ד': הבעל התמים חוזר הביתה מיום עבודה ותופס את אשתו מזדיינת במיטה עם החבר הכי טוב שלו.
"החבר הנשוי הכי טוב שלי, אם לדייק" אמר אז דניאל. "אלוהים איזה מטומטם הייתי"
"אהבה עיוורת" אמרה אור "והזנזונת ההיא הובילה אותך באף"
ראשו נזרק למעלה "היא לא זנזונת!"
"היא שכבה עם חבר שלך, במיטה שלך והיא הייתה האישה שלך! זה עושה אותה זונה, אם לא יותר גרוע. והיא לא שווה שתשב כאן עם פרצוף תשעה באב בעוד היא מבלה עם המאהב מספר עשרים ותשעה החודש" התיזה.

השיחה זרמה, ועם כל משקה שהזמין לשונו השתחררה. מאחר ואור היא זאת שדאגה להחזיר אותם הביתה היא הסתפקה במשקה אחד, ובעיקר סיפקה חברה.

עתה נזכרה במשהו שדניאל פלט אודות פנטזיה שהייתה לו. בשלב בו אמר את זה כבר היה כל כך שיכור שודאי לא זכר זאת למחרת בבוקר. אבל אור זכרה. זכרה היטב.

אור סיימה את המיץ שלה, וחיוך יודע עלה על שפתיה. היא מצאה את המתנה המושלמת בשביל דניאל.

הפלאפון שלה צלצל.
"הלו" ענתה.
"שלום לך, אור" נימת התוכחה, שלא איבדה מעוצמתה, העבירה בה צמרמורת.
"שלום רחל שרה" השיבה בנימוס. רחל שרה הייתה הבוסית של אור. ובוסים לא מתקשרים סתם ככה לפלאפונים של עובדיהם.
"אם את לא עסוקה מידי" הסרקסטיות פשוט נטפה מקולה של רחל שרה "אבקשך לחזור למשרד כמה שיותר מהר. יש דבר מה שברצון ההנהלה לדון בו עמך".
"בוודאי, אני אהיה שם עוד עשרים דקות".
מהיום שאור התקבלה לעבוד, רחל שרה הפגינה כלפיה יחס צונן. מספיק קר בשביל להוריד את הטמפרטורה למינוס חמש מעלות באמצע אוגוסט. לקח לאור יומיים על מנת להבין את היחס – התברר כי רחל שרה חשבה שאור בלתה את ראיון העבודה שלה בשכיבה על הגב עם רגליים פשוקות.
אם היא לא הייתה הבוס, הייתי מעמידה אותה על מקומה בשניות! חשבה אור וחשקה שפתיים.

ה- "דבר מה שברצון ההנהלה לדון בו עמה" אם לצטט את דברי הבוס, היה נסיעה לקנדה וחוזה עבודה למשך שנה עם אופציה להארכה.
אור בקושי הצליחה להתאפק ולא לשאוג בשמחה כשאמרו לה שהיא נבחרה לטוס לקנדה. לקוח חשוב רצה לבנות בית נופש לעצמו, והיה זקוק לראש צעיר. אור נבחרה.
הנסיעה תוכננה לבוקר של העשרים ושישה לאוגוסט.

היא סיכמה עם דניאל, שהיא תבלה את הלילה בחדר האורחים בביתו. הטיעון בו השתמשה היה שביתו קרוב לנמל התעופה, והוא יוכל להקפיץ אותה לנמל בדרך לעבודה.
את מפתחות מכוניתה, שקיבלה מהחברה, החזירה באותו ערב לבוסית. חוזה השכירות שלה ממילא עמד להסתיים, כך שדירתה פונתה והיא הייתה ארוזה ומוכנה לטיסה.
חבריו הקרובים, ואור בכללותם, ערכו לדניאל מסיבת הפתעה בביתו שלו. המסיבה, צנועה אמנם, אך ענתה על כל הדרישות של יום הולדת. אור הביאה לדניאל בושם של ג'ורג'יו ארמאני במתנה, למרות שהיו לה תוכניות להמשך הערב.

כל האורחים הלכו, משאירים את שניהם לבד.
"לך למיטה, אני אגמור כאן" אמרה אור.
"תודה" חייך דניאל ופנה לחדר השינה שלו.

על השולחן כבר לא נשארו כלים לפנות, כך שכל מה שהיא עשתה הסתכם בלהכניס את הכלים למדיח.
היא הלכה לחדרה, והחלה להתכונן להמשך הלילה, ולהפתעה שתכננה לדניאל.

אור לבשה גרביים בצבע כחול חשמלי, וחגורת ביריות תואמת. שדיה היו נתונים בחזיית סאטין, ומעל לכל לבשה חלוק קצרצר ושקוף, שלא נועד להישאר עליה זמן רב.
היא יצאה מחדרה וסגרה את הדלת מאחוריה.
האור היחיד שהיה בבית היה אור הירח מבחוץ. החושך מתחת לדלת חדרו הסגורה העיד כי דניאל כבר התכונן להירדם.

אור פתחה את הדלת ונעמדה בפתח, מודעת לכך שאור הירח מאפשר לדניאל לראות את קווי המתאר של שדיה, של המשולש בין ירכיה בצורה מאוד ברורה.
דניאל התיישב, הסדין שכיסה אותו, נפל למותניו חושף חזה שעיר ושרירי, תוצאה של עבודה במכון כושר יוקרתי.
היא התקדמה לאורך החדר, עקבי סנדליה נוקשים על הרצפה.
תנועות גופה צעקו חטא, ודניאל חש בגופו המתעורר מתחת לסדינים.
אור הגיעה לצד המיטה, ובתנועה מהירה התיישבה עליו בפישוק וכלאה את שפתיו בפיה. שיניה משכו בשפתו התחתונה, מצצו אותה. לשונה הסתבכה בלשונו בעוד ירכיה ואגנה מתנועעים משגעים אותו, מעוררים אותו לזיקפה אדירה. ידיו השתוללו על גופה, הם היו בכל מקום נוגעות, מלטפות, חזקות.
היא ניתקה את הנשיקה, ודחפה אותו אחורה על הכרים.
לשונה העבירה שביל רטוב לאורך חזהו, עיניה לא מנתקות מבט מעיניו.
היא התקרבה באופן מסוכן אל תחתוני הכותנה הקטנים שלבש, שהיו כבר מתוחים על זקפתו, שהלכה והתמלאה. ידיה הסירו בזריזות את התחתון.
היא ליקקה אותו בלשונה, העבירה עליו את שיניה. הוא תפס בידו בשערה הארוך, דוחק את עצמו אל בין שפתיה האדומות והלחות.
היא הכניסה את כל כולו לתוך פיה, ומצצה לו את הזין. פעם, פעמיים, מביאה אותו ממש עד הסף, אך לא מניחה לו לעבור.
הוא משך אותה למעלה והתיישב. פיו כבש את פיה, בוזז, לוקח, חומס, כמעט אכזרי.
היא התחככה בו. מענה אותו.
דניאל תפס בקדמת חלוקה השקוף וקרע אותו לשניים. הוא זרק אותו לרצפה יחד עם תחתוניו. הוא הוביל את ידיו אל סוגר החזייה, אך היא לא הניחה לו.
היא קמה ממנו. ולפתע מוסיקה נשמעה בחדר.
לאט, היא החלה לנוע. היא רקדה לפניו בחושניות, ידיה פתחו את סוגר החזייה, והיא זרקה אותה אחורה. אצבעותיה רפרפו על פני פטמותיה הזקורות ודניאל השתוקק לאחוז בהן בין שיניו.
ידיה ירדו אל קו תחתוניה, והיא השילה אותם מעליה.
דניאל לא יכל יותר. הוא קם במהירות הבזק, והדף אותה כנגד הקיר.
חיוך עלה על שפתיה. חיוך של אישה שיודעת בדיוק לאן היא מובילה את הגבר שלה.
הוא פישק את ירכיה, ונכנס לתוך הכוס שלה בהדיפה חזקה. היא הייתה רטובה וחמה, מוכנה לקראתו.
ירכיה נכרכו סביב מותניו, מכניסות את הזין שלו עמוק יותר לתוכה.
הוא סובב אותה. ושניהם נפלו על המיטה.
דניאל נע מהר יותר, יוצא מתוכה כמעט לגמרי, ואז דוחף חזרה. הוא הרים רגל אחת שלה אל מעבר לכתפו, פותח אותה עוד יותר.
שיניו ירדו על שדיה, לשונו רפרפה עליהם.
הוא יצא מתוכה, לא מניח לה להגיע לאורגזמה אליה כמהה.
הוא  ינק משדיה המוצקים, והוריד את חגורת הביריות והגרביים שלבשה. אצבעותיו הארוכות ירדו מטה על גופה. הוא החדיר אצבע אחת, ואז שניה ואז שלישית לתוך הכוס הרטוב שלה.
"כן, או אלוהים, כן!" צעקה.
לשונו הצטרפה את אצבעותיו, והוא ליקק את דגדגנה הנפוח, מוצץ אותה.
"דניאל" צעקה, ואורגזמה עזה חלפה בגופה.
הוא התרומם ונישק אותה ביסודיות "תטעמי את עצמך" לחש.
היא התגלגלה מעליו, ומיקמה אותו בין שפתי הכוס שלה, שהיה כעת נפוח ורטוב.
ידיה החליקו סביב הזין שלו, והיא הכניסה אותו לתוך הכוס שלה.
היא החלה לנוע עליו, לאט בתחילה, ואז מגבירה את הקצב. היא חלבה אותו, זיינה אותו בצורה שלא תיאמן.
דניאל לפת את ישבנה ומשך אותה עליו יותר חזק. אצבע אחת שלו חדרה לתוך פי הטבעת שלה והעבירה אותה מעל הסף.
האורגזמה הכתה בה עוד יותר חזק מקודמתה, היא שטפה את גופה. ואור צרחה "כן, דניאל, אלוהים אדירים!"
אור חשבה שהיא בגן עדן. אף אחד מהמאהבים הקודמים שלה לא יכל להביא אותה אפילו קרוב למקום אליו דניאל לקח אותה.
היא הרגישה שדניאל הופך אותה על בטנה. והזין הגדול שלו מחליק לתוכה מאחור. הוא הכניס את אצבעותיו לתוך הכוס שלה, וליטף אותה שוב ושוב עד שהרגיש שהיא שוב על הסף. הוא לקח את ידה והוביל אותה יחד עם ידו לתוך הכוס שלה, ושניהם גירו אותה.
הוא התמוטט מעליה, משפריץ לתוכה כמו גייזר.
האורגזמה השלישית שלה הכניעה אותה והיא התפרקדה על המיטה.

למחרת בבוקר, היא הזמינה מונית ונסעה לנמל התעופה.
דניאל ישן שנת ישרים. היא השאירה פתק אחריה.

יום הולדת שמח.

אני מקווה שאהבת את ההפתעה שלי.

אור.