ולפתע סלחתי,

שכחתי מלבי את כל הרעות,

הנחתי למים לשטוף את הדמעות.

ולפתע סלחתי,

כאילו בהתגנב, בחשכת היום

הבנתי זאת פתאום.

ביקשתי ממך,

מה שלעולם לא תוכל לתת,

כי זה מה שיש לך,

וזה מה שאתה עימי חולק.

לא לשווא הדמעות שזלגו מעיני,

לא לחינם הכאב שנשאתי,

כי בלי לכאוב,

לא יכלתי להבין

בלי להבין,

לא יכלתי להפסיק לכאוב.

וסלחתי,

על הכל, ועל כלום בעצם

כי לא היה על מה לסלוח,

כי לא היה בגלל מה לכאוב.

ואפילו שלא הרבה השתנה,

ואף שנותרת כשאתה,

כמעט,

הרי שאני שיניתי דרך,

ועתה אני סולחת ומבינה.

שלך,

מי שחשבה שלא תאמר זאת כבר לעולם