אחרי תלאות רבות (תשאלו את י. השותפה השפוייה), תלונות רבות (תשאלו אתהאוניברסיטה), וכאבי ראש ואזניים (תשאלו את השכנים), הגעתי למסקנה - הסלון חייב להכבש!
בימים האחרונים התחלתי בצדעים ראשונים להכנת השטח; נתקלתי בהתנגדות עזה מצד הכוחות העויינים, אבל היא הייתה צפוייה.
אני וי. השפויה, הזזנו מעט את הרהיטים (כל השניים וחצי שיש לנו), וארגנו מחדש את הסלון. השעה הייתה חצי שעה אחר חצות, אבל אנחנו נהננו.
י. הלכה לישון. אני על המחשב. מ. מגיעה הביתה.
הרעשים שבאו מכיוון הסלון היו חשודים ביותר.
בשעה 2:00 יוצאת החתולה האמיצה לבדוק את השטח.
כצפוי, מ. המשוגעת הזיזה את הרהיטים חזרה למיקומם המקורי.
[אחלה בחורה, תשמעו, מי עוד יטרח להזיז בכוחות עצמו שתי ספות כבדות, באמצע הלילה?]

לא התעקשתי על מיקום הרהיטים [וגם הגב שלי כאב, והציפורן נשברה, והמורה, הכלב אכל לי את הזנב!]
אבל לא וויתרתי עדיין על המלחמה.
היא נצחה במערכה, אבל הקרב עוד לא אבוד [זה לא מה שכל הגיבורים האלה בסרטי האקשן אומרים?].
הטובים לטייס, הטובות לקרב [או משהו כזה]
טוב, דיי עם הקלישאות. לעבודה!

החתולה לוקחת איתה ציוד חיוני [מנורה, ספר] ויוצאת לשטח המפורז [הסלון].
על אפה, על חמתה ועל הבייציות המסורסות של מ. שכבתי על הספה בסלון והתעמקתי בקריאה של הספר.
הואזנייים שלי מחו בכל תוקף כנגד הישארותי בשטח האוייב, רמות הדציבלים הצרפתיים אליהם הגיעה מוסיקה שלה עשו שמות בעור התוף שלי, אבל החתולה הזאת לא מוותרת בקלות!

באמצע המבצע נתקלו כוחותינו במכשול קל [הספר נגמר], רק תושייה של בעלת הזנב הצילה את הקרב מלהיות אבוד [הבאתי עוד ספר].
המוזיקה של מ. הורידה ווליום. הדלת לחדרה נטרקה.
יוריקה! ניצחון לכוחותינו [הר הבית בידינו! בערך..]
באוזניים מצלצלות מההתפקה הנוראית, חזרו כוחותינו, עייפים אך מרוצים לבסיס.

אוהבת,
ניקי.