זה חתיכת גועל נפש ברמות לאומיות.

החל משבוע שעבר אני עושה יומיות בתל-השומר. מה שאומר שבכל יום יש לי 3 וחצי שעות דרך בכיוון אחד, ובסיומו של היום (סביבות 16:30) יש לי עוד 3 וחצי (לפעמים יותר) שעות חזרה..

כיף, משהו end of the way...

כרגע בתהליכי מעבר דירה לאהובי.. מנסים, לאט לאט ובהדרגה. בנתיים הולך בסדר.

לפעמים אני תוהה אם להמשיך ולהחזיק פה את הבלוג.. כבר אין לי כל כך הרבה זמן לעדכן אותו, ויש לי אפשרות לדבר עם מישהו על הכל. בינתיים אני כאן, שופכת את מה שיש על הלב.

ניקי.

בפוסט חסר פואנטה כלשהי..