רגילה ראשונה. שבוע שלם כ-ו-ל-ו לעצמי..

טוב כמעט, ביום שני היה לי תור לרופא לקבל תוצאות של בדיקות דם ולקבל כשירות לקק"צ..

ואז הייתי צריכה להגיע לבסיס ולסיים טופס טיולים..

אבל ממתי השלישות של האוגדה מתפקדת? ברור שאת צו ההצבה שהייתי אמורה לקבל אתמול, לא קיבלתי.

אז ביום חמישי או רביעי אני עושה עוד סיבוב בבסיס לקחת צו הצבה.

עוד לא נפרדת מהכומתה האדומה, אבל ייתכן שבקורס הקצינים (הקק"צ) ידרשו כומתת בקו"ם ירוקה ומסריחה.. נו טוב, נקפוץ מהגשר הזה כשנגיע אליו.

אהובי יצא לחפש"ש (חופשת שחרור) ביום ראשון. אבל גם אצלו יש עוד כמה טרטורים לפני שהוא אומר שלום-ולא-להתראות-עד-למילואים...

בינתיים משתדלת לא להתאבד מרוב כאבי גב (שכמובן אף אחד לא יודע ממה הם נגרמים, אבל זה לא מפריע להם לתת שלל עצות לא מועילות במיוחד לגבי מה צריך לעשות...), רוצה כבר להיות אחרי, עם הארון על הכתפיים, מוצבת במקום קבוע וסוף סוף להתחיל את השירות הסדיר שלי.

זה ייקח עוד חצי שנה בערך, אבל לא נורא.. תמיד אפשר ליפול או לחתום וויתור :)

אופטימיות שולטת.

ושניה לפני שאני מסיימת, הרשו לי לתקן את כל אוהבי המש"קיות ת"ש.

זה לא שרוך של ת"ש, זה שרוך של קישור!

(שרוך קישור)

נשיקות,
החיילתולה.