אחרי שדחיתי ודחיתי ודחיתי את הטיפול בציפורן החודרנית שיש לי ברגל, ביום חמישי האחרון סוף סוף הרמתי טלפון והזמנתי תור לרופא כירורג (הייתי צריכה גם לקבוע תור לרופא נשים שלי.. אז החלטתי להרוג שני רופאים בטלפון אחד ).

אחרי המתנה של 45 דקות, בהן נדחפו שני אנשים בלי תור והיה בלגן חביב, נכנסתי לרופא - שרשם לי משחה מסריחה במיוחד.

האחות עשתה לרגל שלי אמבטיה, מרחה לי את המשחה על הפצע, תוך כדי לחיצה על צידי האצבע כדי להכניס את המשחה מתחת לעור (איה!!), אחרי זה היא חבשה את האצבע ושלחה אותי הבייתה.

אחרי חצי שעה, הפסיקה לכאוב לי האצבע והגעתי שמחה ומאושרת הבייתה.

אחרי הצהריים, אני מגיעה לעבודה, ומבעד לדלת הסגורה אני שומעת שהטלפון מצלצל.

אני פותחת את הדלת במהירות, הולכת מסביב לדלפק, ונכנסת עם האצבע בכיסא.

א י י ! !

לטלפון לא הספקתי לענות, כמובן, הייתי עסוקה מידי בלרדוף אחר הכוכבים והציפורים שראיתי בעיניים.

ניקי

עם אצבע אחת גדולה במיוחד