לקראת שש כבר השתגעתי.. תחושה שאני רוצה לצאת מעורי או אולי להידחס לתוך עצמי עד שיווצר חור שחור.. ורק אז קלטתי שלא זכרתי לשתות היום.. על אוכל אין מה לדבר.

אפילו לא הרגשתי צמאה, גם לא כשהמים הקרירים נגעו בשפתיי. לגמתי במהירות, כוס ועוד כוס. לא חשה בטעם.. לא חשה ברוויה.

בשבע וחצי נעלתי את הדלת של המשרד ועל רגליים עייפות צעדתי לכיוון התחנה המרכזית. עצרתי בספריית הDVD להחזיר את הסרט שראיתי היום.

סהרהורית, עייפה, סחוטה רגשית, נסעתי הבייתה.

הייתי עצבנית ומתוחה, סוף סוף התחלתי לחוש ברעב.

ידעתי שאם אתחיל לדבר עם מישהו.. אני פשוט אתפרץ על אותו אדם ואוציא את כל העצבים שלי עליו.. בלי הרבה הגיון, פשוט פורקן רגשי.

הוצאתי את הזעם על תפוחי האדמה שקילפתי, אחותי - למזלה - הייתה בחדר, מול המחשב.

הכל עצבן אותי - הטלוויזיה הדלוקה על ערוץ הילדים שמשדר תוכניות שהופכות את המוח של הילדים לעיסה, הישיבה האינסופית של אחותי מול המחשב, הכלים בכיור שלא שטופים, החלב שנגמר, הסלט שחתכתי והיה לו טעם מגעיל (איזה אידיוט מערבב תיבול של שמן זית, לימון ושמנת על תערובת ירקות שלא נועדה להיות ביחד?), בסוף זרקתי אותו לפח והכנתי חדש, שגם לו לא היה הרבה טעם.

הפירה שהכנתי הרגיש כמו חול בתוך הפה.. גרגירים דביקים של בוץ צהוב.

רציתי למות.. או להרוג מישהו.. פשוט לשפוך הכל החוצה. רציתי משהו לכעוס עליו.. משהו מוצדק.. להפסיק להרגיש כמו חתול סגור בתוך כלוב שרק הוא רואה.. זעם עצור ללא סיבה.. יותר גרוע מחיה פראית.

פתחתי טלוויזיה, מצאתי את הסוף של הסרט "כלבים נגד חתולים" באחד הערוצים, ושקעתי בו.

לאט לאט התחלתי להרגע.. העצבנות החלה להתפוגג, הזעם להיעלם.

האוכל, התוכניות שלא דורשות מחשבה ויותר מכל - העובדה שלא הוצאתי את הכל על אף אחד - הצליחו להרגיע אותי.

ואז הבדידות השתלטה.

שמיכת הפוך החמה כבר לא מצליחה להדוף את הקור שכמו נדבק לעצמותיי ומסרב לעזוב.

מחפשת חום שלא נמצא...רועדת מקור שאין ממנו מוצא.

רק עוד כמה שעות להחזיק מעמד, לא להכנע.

פחות מיום אחד.. קצת יותר מ-12 שעות.

ואז הכל ייפתר.. ייעלם..

אני יודעת שהחיבוק שלו יפתור הכל..

הוא יגרום לכל השדים שלי להתרסק לרסיסים, לפחות לסוף שבוע אחד..

לפחות לכמה ימים...

אני מרגישה כמו משוגעת.. חולת נפש שלא מודעת למציאות.. עם שדים שמתרוצצים בתוכי.. שאין לי שליטה עליהם.

מרגישה כל כך מטורפת.. מכורה לסם שאינני יודעת את שמו..

רוצה לישון.. אבל פוחדת מהחלומות שיבואו..