אחרי עוד טיפול שיניים מוצלח היום - שהפעם נגמר בזריקה אחת בלבד, תודה לאל.

פניתי לעשות קניות בעיר.

נכנסתי לחנות, לקחתי חלב שהיה חסר בבית, ובקבוק קולה - להתפנק עליו ברגע שאוכל להרגיש את החצי השמאלי של הפה.

כשאני יוצאת אני שומעת את המוכר אומר:

"איזה מסכנה הבחורה הזאת"

התאפקתי ופרצתי בצחוק רק כשהייתי מחוץ לטווח הראייה והשמיעה של המוכר.

מסתבר שהצורה שבה אני מדברת אחרי הרדמה היא לא רק גורמת לאנשים לצחוק - אלא גם לרחם עליי :)

עוד מעט ואני מסיימת עם הסיוט הזה שנקרא סתימות - את האחרונה עושים ביום ראשון.

אוהבת,

ניקי.