הייתי היום אצל רופאת השיניים שלי...

למעשה כמעט פיספסתי (שוב) את התור שלי אליה, אילולא חברה שלי התקשרה בבוקר לשאול מה קורה.

בתכנון - סתימה בשן עליונה.

אחרי שעברנו את שלב הזריקה - ואני פוחדת ממחטים כמו שהאנשים בהודו מפחדים מהצונאמי - כבר יכלתי לצחוק.

ואז הרופאה החליטה לבדוק איפה עוד יש לי חורים.

בדיוק ממול לשן שקיבלה סתימה, היא ראתה שיש עוד חור

"יאללה נעשה לך גם אותו היום"

הממ... טוב.

כשראיתי את גודל המחט על המזרק כמעט ברחתי מהכיסא. האסיסטנטית שלה והיא היו צריכות להחזיק אותי חזק כדי שלא אברח - כי בשבילי זה היה מיני-צונאמי בשידור חי.

הזריקה כאבה כהוגן, אבל אז נתנו לי לנוח - ולחומר לפעול.

רבע שעה אחרי זה, חצי פה שלי רדום לחלוטין.

יאללה לעבודה.

היא מתחילה לדקוח ואני קופצת (עד כמה שאפשר - אחרי הכל יש לה מקדח בתוך הפה שלי), צורחת מכאבים.

מסתבר שהחומר הרדמה - לא בדיוק הרדים.

מה עושים?

עוד זריקה.

לפחות את זאת לא הרגשתי.

עוד רבע שעה עוברת, מתחילים שוב לקדוח.

ואני שוב קופצת מכאבים.

ראבק זה לא מרדים כמו שצריך!

אבל אין מה לעשות - זריקה שלישית נותנים רק לפילים.

אז עם כאבים שאני לא מאחלת אפילו לבוס שלי - עשו לי עוד סתימה.

חמש דקות אחרי שהיא סיימה - התחלתי להרגיש את חומר ההרדמה פועל.

תחי האירוניה.. מסתבר שלוקח לחומר ההרדמה קצת יותר זמן לפעול עליי מאשר על רוב האנשים.

שוחררתי עם הוראות לא לאכול שעתיים אחרי הטיפול.

אז במשך שעתיים בערך, כל מי שדיבר איתי, לא יכל להפסיק לצחוק - נראה אותכם מדברים עם חצי-לסת רדומה וחצי-לשון רדומה!

בדרך הבייתה, תפס אותי גשם - אז קיבלתי בתור בונוס - מקלחת קרה.

תענוג נדיר ביותר...

אז אל תשכחו לצחצח שיניים, אחרת יהיו לכם חורים (ולטפל בהם זה כואב!),

ושיהיה לכם יום נהדר וחמים למרות מזג האוויר החורפי.

ניקי