אבל הקרב בינינו הוא צמוד :)

סוף שבוע ראשון שאחותי משוחררת הביתה, היא אומנם חוזרת לאשפוז ביום ראשון להמשך טיפול (פיזיוטרפיה) אבל בסופי שבוע יש לי אותה :)

סיכום הפגיעות שלה כולל שבר באגן, שבר בחוליה בגב, פצע בזרוע שזה לשם "אבנר" (אל תשאלו אותי למה, תשאלו את אחותי ואת המורפיום ^.^) וקרע באחד העורקים בבטן.

היום, חודש (פחות שלושה ימים) מאז התאונה, הגב שלה מקובע, הבטן תפורה והזרוע החלימה - הילדה העלתה תמונה של הגב שלה לפני הקיבוע, תחת השם "המשחק שמשגע את המדינה, זהו את השבר בתמונה, הקיפו בעיגול, שלחו לי למייל ונוספיף אותו לאלבום".

חוש הומור בריא יש לילדה :)

(כן, אמרתי "בריא", ציינתי מראש שאני מופרעת נפשית...)

ועכשיו, בפינת הציור השבועי לילד, האם תוכלו לאתר את השבר בתמונה? :)

בחודש האחרון עברתי את כל הרגשות שרק אפשר - פניקה, פחד, אימה, תשישות, הקלה, חוסר אונים, שמחה וצחוק חסר שליטה.

היום אני כבר לא מסתכלת יותר לאחור, היום, לראשונה מזה חודש, אני לא חושבת יותר על מה שקרה ועל מה שהיה ועל "אילו" ועל "אולי",

היום אני מסתכלת קדימה - וצוחקת כל הדרך כשידה של אחותי בידי, אפילו אם זה רק במובן הציורי.

אוהבת אותך הכי הרבה בעולם, לילו'ש, אפילו אם שנינו חולות נפש עם חוש הומור בריא :)

אני.

נ.ב. - פתרון לחידה יפורסם בהמשך השבוע.