"......בשעה 11:15 הרעיד פיצוץ עז את רחובות העיר ההומה אדם. נכון לעתה ידוע על שלושה עשר הרוגים ומעל לשמונים פצועים אשר פונו לבתי חולים הקרובים, כך מוסר דובר מד"א. כוחות גדולים של משטרה סורקים עתה את העיר מחשש למטענים נוספים. סגר הוטל על הערים הפלשתיניות המרכזיות וראש הממשלה מסר שצה"ל יגיב בחומרה על הפיגוע.

מקורות במשטרה מוסרים כי המחבל יצא הבוקר מהשטחים ונכנס לישראל. הוא עבר ללא קושי את החיילים השומרים במחסום, יחד עם מטען הנפץ שהוסווה ככינור...."

לא הייתם רוצים לקרוא את הידיעה הזאת בכל רחבי העיתונים והאינטרנט ולשמוע את ערוצים 1, 2 ו-10 קוטעים את שידוריהם לצורך "מבזק חדשות מיוחד", נכון?

אז כל מי שקופצים להגנתו של הפלסטיני המסכן שהיה צריך לנגן לחיילים במחסום וסבל השפלה כה נוראית שמעתה יזדקק לטיפול פסיכולוגי במשך שנים, קחו שנייה ותחשבו - מה אם הכינור היה מכיל חומר נפץ?

מה אם החייל היה מחליט להיות נחמד, ולתת לבחור הזה לעבור מבלי לבדוק אותו?

הרי היו צולבים את אותו חייל מסכן, עורכים לו משפט פומבי, מרשיעים ומוציאים להורג על גבי כל עיתון, אתר אינטרנט ותוכנית אקטואליה בטלוויזיה.

בכל פעם שאתם עוברים בנמל תעופה - מעבר גבול לכל דבר, בדיוק כמו המחסום - אתם נדרשים לעבור בדיקה קפדנית, לפעמים מהסיבה הפשוטה שקוראים לכם "עומר" שבקלות יכול להפוך ל"עומאר", או שהשזוף שתפסתם בים במיאמי - נראה קצת שחום מידי לעיני המאבטח, ולרוב בגלל שכל הנוסעים מחוייבים בבדיקה.

אני לא שומעת אף אחד צועק להגנת הנוסע התמים שמתבקש להוכיח שבמזוודתו החומר המתכתי הוא אכן האבזם של הנעל שמונחת בתחתית המזוודה - וזאת על ידי פתיחת המזוודה.

החיילים לא דרשו מהפלסטיני לנגן כי חסר להם בידור, מה לעשות שרובם, קרוב לוודאי, לא מעריצים גדולים של מוסיקה קלאסית ולא ממלאים אותם געגועים לנגינת כינור באמצע היום. הם עשו את זה כי התפקיד שלהם הוא לא לתת למחבל לעבור את הגבול, לבדוק את כל מי שמבקש להכנס לישראל ולוודא שאין הוא מהווה סכנה.

פעם קראו לזה "הגנה על המולדת".

היום קוראים לזה "השפלה עמוקה" ו"פלישה לפרטיות".

ואם לחזור לנגן הפלסטיני - מה יש, מורים לנגינה בכינור יש רק בשכם? חייבים לעבור את הגבול בשביל שיעור נגינה?

אם החלטת לעבור את הגבול, תהייה מוכן שיבדקו אותך, בדיוק כמו שבודקים כל אחד בכל מעבר גבול שהוא, בהתאם לסידורי הביטחון של כל מדינה.

ניקול.