בחודשים האחרונים התחלתי ללמוד נהיגה, העבודה אצל הבוס המעצבן שלי מאפשרת לי לממן את הלימודים, כך שאמא לא יושבת לי על הראש.

בשיעור הראשון המהירות הכי גבוהה שהגעתי אליה הייתה 35 קמ"ש, ישבתי מתוחה כמו קפיץ, כפות הרגליים שלי הזיעו בתוך הנעליים, ובאופן כללי ניתן לומר ש"קצת" חששתי.

מאז עברו 12 שיעורים, והיום אני הרבה יותר רגועה מאחורי ההגה.

המורה שלי הוא טיפוס כזה שלא אומר הרבה על הנהיגה.. קשה לי היה לדעת אם אני נוהגת טוב, או רע, משתפרת, או שאני עושה מעצמי מטומטמת מושלמת על הכביש..

כלומר, אם נהגתי רע מאוד - כמו בפעם ההיא שניסיתי להוריד תמרור מיותר שנתקע לי באמצע הדרך - אז ידעתי את זה בעצמי.. אבל יש את השיעורים האלה, שלא הייתי בטוחה אם נהגתי טוב, אם אני משתפרת, או אם אני סתם דורכת במקום.

כמובן שבין העבודה, לשיעורים, לשינה, לאמא ולשניות בין לבין כדי לנשום, לא נשאר לי הרבה זמן, מה שאומר שתאוריה... עדיין לא עשיתי.

והאמת אם לשפוט על פי המבחן שעשיתי באתר ללימודי תיאוריה - יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

המורה שלי כבר מנדנד לי על תאוריה, בערך כל שיעור החל מהתשיעי, ואני מבטיחה שאני עושה בקרוב.

אני באמת לומדת.. איפה שהוא בין הביסים של ארוחת הבוקר, בדרך לעבודה... ובחודש האחרון החיים החברתיים שלי התעוררו לחיים.. אז על זמן פנוי כבר אין מה לדבר. בלאט.

היום (שיעור 13), המורה אומר לי: "נו תעשי כבר תאוריה. היום לומדים, מחר תיאוריה. אני רוצה כבר להגיש אותך לטסט"

אז אם שמעתם צעקות שמחה מוזרות מהדהדות בכל רחבי הארץ - זאת אני :) את התאוריה אני לא עושה מחר, אבל לחרוש היום אני בהחלט אחרוש ^.^

אז שיהיה לכולנו אחל'ה של שבוע, ואני מתנצלת על ההופעות הנדירות שלי פה.. קצת אין לי זמן למחשב.. והבוס ניתק לי את הנט בעבודה :( בוס רע.

אוהבת את כולכם,

ניקי.