שעתיים ראשונות להחליף כמה מילים עם מי שצריך. לנסות להקשיב למורה בכוח, כי אני ממש עייפה. בהפסקה לשבת עם כולם לצחוק, לדבר. היום ממשיך.

אחר הצהריים נאווה, צופים, משחקייה, שיעורים, עבודות, חברים, רזימטיקה. מה שיש באותו יום. פה ושם חושבת על אלף ואחד דברים, חלק מפגרים חלק לא.

חוזרת הבייתה, בדרך כלל בסביבות שבע לפעמים יותר, מניחה את התיק שהלכתי איתו בבוקר לבית הספר. הולכת למחשב, בלוג, מקושרים, פייסבוק, מבט אחד על המסנג'ר. הולכת למטבח לחפש משהו לארוחת ערב. חוזרת למחשב, הולכת למקלחת, יוצאת, עוד קצת מחשב, מארגנת תיק, קוראת והולכת לישון.

הכל צפוי.

השגרה הזאת.. שגרה מטורפת.

והזמן עובר מהר ועוד דקה הכל נגמר. הכל הולך טוב, מעולה, מדהים. אותן תחושות חוזרות על עצמן. אותו צחוק, אותו חיוך, אותה אסירות תודה. מודעות, מציאותיות, אטימות. מובן מאליו.

בכל מקום, חסר לי משהו.

ואני יודעת בדיוק מה.