http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031The Princess Diaries heCopyright 2026 אלונה .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=10245664<div align="right" dir="rtl">מאמץ ובעיקר ריצה לשום מקום .. לנוח בעמידה אז איפה כן עובר הגבול? </div>Wed, 03 Dec 2008 15:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=10245664http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=10245664http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9539481<div align="right" dir="rtl">"כל צורת חיים חותרת למקסימום חוץ מבני האדם; כמה גבוה עץ ימצח? ככל שיוכל לצמוח. לעומת זאת- לאדם ניתנה זכות הבחירה. אתה יכול לבחור להיות הכל, או פחות מזה. מדוע לא להתאמץ ולהשיג את מלוא האתגר, ולבצע את כל מה שניתן לעשות?" אין כמו הימים שמזכירים נשכחות .. בעיקר באילו אנשים מדהימים אתה מוקף. וכשהכל יחזור לקדמותו, עם מעט השינוי שמתווסף וטוויסט קטן בעלילה, לא תהיה מאושרת ממני. ובעצם .. למה שזה לא יהיה היום? בברכת נתראה-באוגוסט, אלונה . </div>Wed, 09 Jul 2008 13:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9539481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=9539481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9313970<div align="right" dir="rtl">ברגעים שחושבים לא בהגיון, בלי כל ההגדרות, הקווים ושאר השטויות .. דווקא ברגעים האלה, הכי טוב לי. כשהראש נודד כל היום לכל הזיכרונות, והתהליך בעיצומו ואין דרך חזרה. וגם אם נראה שאני משתגעת, יש לי כוחות שלא ידעתי על קיומם .. ובתחילתן של שלוש השנים האחרונות, כשהשימוש בכוח היה בתור ידיעה מרוחקת שהוא ישנו, קיים ומוכן לשימוש באופן מהר, הפך הוא להזנחה בסיסית וזלזול. נעלם כלא היה ולווה בתחושת החמצה קלה- ותו לא. אבל הרגשת ההתחלה שהייתה לי ניצחה, מצאתי את הסוד לו צפיתי זמן רב. בתקופה שיש לי שליטה מלאה על כל הנעשה, שליטה שרבים מייחלים לה, שאני בעצמי ייחלתי לה זמן רב, אני דוגלת באמרה "הזמן יעשה את שלו". הכל יקרה באופן מושלם בתזמון המושלם ואין לי ספקות. ולא, אל תתיימרו להבין- הפעם, רק הפעם, לא דיברתי על זה. הפעם, דיברתי על כל דבר אחר. אז למיטב המסורות, צריך להיות כאן תיאור מפורט של הטיול שנתי. נתחיל בזה שאין ילדה שמקטרת יותר ממני. זה חלק, שכמובן, צריך להיפסק אבל באמת שבטיולים קשה לי. בתור ילדה נטולת יכולות/רצון/מוטיבציה בתחום הספורטיבי ובעלתחלק היפוכונדרי-היגייני, דברשלא בדיוק תורם לי בטיולי</div>Thu, 05 Jun 2008 17:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9313970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=9313970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9138113<div align="right" dir="rtl"> יונתן כבר לא יראה אותנו מתכערים. "לעולם לא נהיה יפים יותר מעכשיו," הוא תמיד היה אומר, ואני הייתי שואל אם זה אמור לעודד, כי זה לא. תגיד, אתה דפוק? איך אתה לא מכיר את המשחק הזה? לא יכול להיות שאתה לא מכיר. זה נקרא "הוא כבר לא", וזה מה שכולם משחקים כשנהרג להם חבר. זורקים את השם שלו לחלל האוויר וכל מי שמסביב צריך להשלים את המשפט, לומר מה הוא כבר לא. רצים עם זה שעות לפעמים. על המגרש, למשל, באמצע בעיטת עונשין. גם בקטנות של הלילה, סתם ככה פתאום, מעיר את כולם, שלושים שניות אחרי שחתכו לישון. וכשאתה בבית,</div>Tue, 06 May 2008 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9138113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=9138113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9102606<div align="right" dir="rtl">כמדי שנה, ישבתי בטקס והתרגשתי עד עמקי נשמתי. לא צריכה להיות בי מידה מוגזמת של אמפתיה, עצם היותי בן אדם מקנה ליאפשרות להזדהות. ובכן, אחד מהרהורי ליבי השגרתיים ביום משמעותי זה, הוא הזכות שיש לי להתלונן. אחרי הזוועות שהם עברו (עקב נזילה קלה באזור העיניים, אמנע מלהיכנס לפרטים), איזו זכות יש להתלונן? למה אני כועסת שאין לי מה ללבוש, כש63 שנים אחורה, נערה בגילי שתקה לנוכח אחיה נשרפים? למה התעצבנתי כשאמא לא קנתה שניצל תירס, כש63 שנים אחרונה, יהודים טובים מתו מרעב? למה עזבתי טיול באמצע רק כי קצת התייבשתי והתפנקתי, כש63 שנים אחורה, לא היה להם לאן לברוח משגרת היום? ואז חשבתי שליום המרגש הזה קוראים "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". המילה שואה מעוררת בי צמרמורת. מי שמכיר אותי, יודע כמה הנושא הזה מעסיק אותי 365 ימים בשנה. הנושא מסקרן אותי, מחשל אותי ומעצים אותי כילדה יהודיה בארץ ישראל. אך הדגש המינימלסטי על המילה גבורה, עליו אני רוצה לדבר. זכר האנשים שנספו בשואה,יהודיםשהיו כאן בארץ ולא התייאשו אל מול המעצמה הבריטית,ניצולי השואה שבססו את מעמדם כחיים ולא נתנו ליימח שמם לדכא את תקוותם ואנשי</div>Wed, 30 Apr 2008 22:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=9102606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=9102606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8992740<div align="right" dir="rtl">Here comes the sun, and I say it's all right וכי למה שלא יהיהמושלם? 16.4 כי אם היה מושלם, היה לי משעמם. גם שמעתי פעם שירידה לצורך עלייה זה הליך הכרחי .. ועם כל ההתעכבות הזו והמרוץ הזה לשום מקום, הרגעים הכמעט מושלמים. רק כמעט.</div>Mon, 14 Apr 2008 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8992740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=8992740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8852967<div align="right" dir="rtl">גיחה נעם היפה ואני נעם, נופר ואני דן, אני ורותם .. יצאתי פוזלת היייתה גיחה מעורבת .. בסך הכל היה מעולה . פורים אני, ניצן ונופר אין לי כח להעלות עוד תמונות מפורים, גם ככה אני הכי לא פוטוגנית בעולם אז אתם לא מפסידים כלום . פורים שמח ושבת שלום</div>Fri, 21 Mar 2008 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8852967http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=8852967http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8742464<div align="right" dir="rtl">ומתחילים ללכת זה לא חשוב לאן. חיכוך ירך בירך ושוב מחשבות מטרידות. כבר מתחיל להחשיך. זה כמו להדליק אור בצהרי יום קיץ. להחשיך כשהמנורה בחדר כבויה. נמצאה החתיכה האחרונה בפאזל עצום. אם תסתכלו באמת טוב, עדיין יש חלקים ברורים. מה שמבדיל אותם מהמצב הקודם, זו התמונה השלמה. בגאווה ובהתפעלות פאזל עצום נשלם. אז ממשיכים ללכת כדי למצוא מישהו לחלוק איתו תחושת גאווה חזקה במיוחד. הידיים מתעסקות בכל דבר מזדמן בע</div>Sun, 02 Mar 2008 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8742464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=8742464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8736190<div align="right" dir="rtl">" להפיק את המירב מהמצב הנתון " . (מצטטת חכמים ממני) וגם שהמצב הכי חרא , יש אנשים שינווטו אותך לדרך הנכונה .. הסופש הזה גרם לי לקחת דברים בפרופורציה . לא אירוע ספיציפי , בכללי להירגע קצת. אם זה בקשר לתיכון- זה בסך הכל, רק תיכון. ולא משנה כרגע לאן אני אלך, קשרים חזקים ישארו גם אם אני אלמד ברוסיה עם עוד אולגות. כלום עוד לא סגור, חבל על המחשבות בשלב הזה. חבל לי שאנשים לא מבהירים את עצמם, מוותרים בקלות ובעיקר רבים על שטויות שהיו יכולות להיפתר בשיחה אחת. אני מוקפת אנשים מדהימים, שרק הוכיחו לי השבוע כמה טוב לי . אני לא מתרגשת מדברים שנראו לי גדולים לפני יומיים. בסופו של דבר, הכל יסתדר. מה שבאמת חשוב זה שהקיץ מתקרב ורק לחשוב על זה עולה לי מצברוח לפנים . שיהיה שבוע מעולה לכולנו כיתה ז' בצרפת .. איזה נשמה הייתי</div>Sat, 01 Mar 2008 21:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8736190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=8736190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8698000<div align="right" dir="rtl">לא מעניין אותי איזה תגובות זה יגרור, לא מעניין אותי אם תחשבו שאני רגשי, צומי, בכיינית או כל מחשבה אחרת שתעבור לכם בראש. זה גם לא פוסט בשבילי, אם הייתי רוצה לכתוב משהו "אישי" לא הייתי מפרסמת את זה פה שכל העולם ואישתו יראו. זה בשבילכם לחלוטין- כדי שתבינו כמה אתם מאכזבים לפעמים. אני משתדלת לא להתלונן יותר מדי. בדרך כלל זה לא משנה משהו, אז רב הפעמים עדיף לסתום את הפה. אני יודעת שגם עליכם עוברים דברים. אני יכולה לספור כל כך הרבה מקרים שאני ישבתי ועזרתי לכל כך הרבה אנשים. ואני לא מצפה להערכה, לסגידה או שכל יום תקנו לי מתנה. אני לא מצפה גם שתדעו לעזור לי כשאני אצטרך. בדרך כלל. בדרך כלל אני אוהבת לשמוע על מה שעובר עליכם. אני אוהבת לעזור, או לפחות לנסות לעזור. באמת, לפעמים להעלות חיוך זה התגמול הכי גדול שיש. לא, זה לא בנימה של בולשיט, אני מדברת ברצינות לגמרי. זה נחמד לדעת ששימחת מישהו, שהקשבת למישהו, שעזרת או אפילו שניסית לעזור. זה כיף כי אני מכירה את ההרגשה ההפוכה- להיות זאת שמדברת ולא זאת שמקשיבה. בגלל זה עכשיו אני נהנת להיות בצד השני. חברות, או כל קשר אחר, מבוסס על דבר אחד הכי חשוב- ה</div>Sun, 24 Feb 2008 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלונה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=119031&blogcode=8698000http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=119031&blog=8698000