הייתה בסימן של להכיר את עצמי. להסתדר עם עצמי, ללמוד מה אני רוצה, מה טוב לי, מה רע לי. מה העקרונות שלי, על מה אני מוכנה לותר ועל מה לא. את מי אני באמת אוהבת ומה אני מוכנה להקריב בשבילו, ואת מי אני לא כל כך אוהבת ולא ראוי להערכה שלי.

כמה מזל יש לי בחיים, אני לא מזלזלת בכלום. אני גם יודעת שאני רק בת 14, וזוהי עוד עובדה שמשמחת אותי מאד. יש עוד את כל החיים לפני, לא לדאוג. אין לאן למהר. לכל גיל המצבי רוח שלו, החסרונות שלו והיתרונות שלו. אני יודעת הרבה מעבר למה שאתם חושבים או יודעים שאני יודעת. אם זה על עצמי, וגם עליכם. דברים שעברתי (יש כל-כך הרבה דברים שאתם לא יודעים עליהם) מקנים לי את הזכות ללמוד על אנשים בלי שיאמרו מילה ולנתח בחירות מסוימות של מילים שאנשים מבטאים.

זה אולי יישמע לכם מתנשא ופלצני, אבל זה לא מעניין אותי. אני יודעת מה הרמה של היהירות שעוד בגדר הנורמה מבחינתי, הרמה של הפלצנות מבחינתי ואני יודעת את הגבול הדק בין אהבה עצמית והערכה להתנשאות. הכל מנקודת המבט שלי בלבד, אני לא אומרת אם זה נכון או לא.

אני מחפשת את האיכויות שבבני אדם, מסננת בכל אחד את התכונות הטובות והרעות ומכניסה אותן תחת הגדרות שבנויות ממילים שלא חשבתם שאני יודעת. אני אוהבת ללמוד מקצועות שמעניינים אותי, שמאתגרים אותי. האתגר שבלהחליף איקס בוואי ושלוש בארבע התחלף בלמצוא מילים מתאימות, בלהרכיב משפטים מנוסחים. השפה נהייתה חלק עצום מהחיים שלי, אני מעריכה את השפה שלנו.

אני בודקת דברים שמעניינים אותי, אני לא דוחה דברים שמסקרנים אותי.

התחלתי לעבוד לאט על כל החסרונות שלי ולהפוך אותם לפלוסים. אם פעם הייתי בורחת מבעיה, היום יש לי את האפשרות לעמוד מולה. מספיק כוח רצון ואם אפשר להגיד זאת ככה – אני מגובשת עם עצמי מספיק.

הסביבה שלי לא יכלה להיות יותר תומכת ובאיזשהו מקום מקלה. הכל מתקתק כמו שעון, הציפיות מתגשמות והאכזבות צפויות מראש, כך שאין מקום להתרגשות. זוהי הפכה להיות שגרה מבורכת שאם חרגתי ממנה, לטוב ולרע – זה משמח אותי. אם לא באותו רגע, אז כמה רגעים אחרי.

אותן תכונות שאני לא מתפשרת עליהן, תכונות שבהתחלה נראו סבירות והגיוניות למדי, הפכו לדרישות גבוהות וברננות. זה נהיה מן חלום רחוק, רחוק מדי. חלום שיוגשם בסופו של דבר, אני מספיק חזקה לעמוד על שלי ולא להישבר. אני יכולה להתאפק ולוותר על קטנות, כי אני יודעת שמשהו גדול וטוב יהיה בסוף, פשוט כי אני שוללת לחלוטין את האפשרות שיהיה רע. כי לא יהיה, אני אומרת בביטחון.

אני לא מוכנה לקבל זלזול בשום פנים ואופן. אני שונאת (וזה גם בהמעטה) שמזלזלים בי ולכן אני משתדלת כמה שיותר לא לזלזל באחרים, אני יודעת איזו הרגשה לא נעימה זו. אם יצא שכן זלזלתי, אני מצטערת. תבואו תגידו לי, אחרת לא אדע מה לשנות.

אני מבליגה על מה שצריך ולפעמים יותר מדי. אני מדלגת ומונעת ריבים במקומות שהפרטנרים מעוניינים להיכנס אליהם בכוח.

 אני באמת לא מבינה את זה.