לפני הכל- הבהרה.

לכל מי שעשה מיום שישי ביג דיל, אז נא להירגע!

לי אישית היה יציאה בת זונה ושימות העולם. סתם לא, שיחיה.

בכל אופן .. תודה על התגובות בפוסט הקודם, מי שהגיב. לא בא לי לפתוח את הנושא הזה כרגע, אבל יש לי משהו אחד להגיד- לטמבלית שכתבה "מט" עם ט', אז יש לי חדשות בשבילך- זה עם ת'.

שני הכפרה-שיש-אליה-קישור-בפוסט-הקודם, העבירה לי פרויקט של שלושה רגעים בלתי נשכחים.

קצת שיניתי את זה, כי זה ממש קשה לבחור רק שלושה רגעים. אז בחרתי שלוש תקופות.

תקופה 1: יסודי, ד-ו

תקופה באמת טובה. היינו אז חבורה של בנות צוציקיות מתפלספות (או כמו שלבנה אומרת, כונפות) שרק חיפשו עם מי לריב. היינו צועקות על גדולים מאיתנו וחושבות שאנחנו הכי טובות. היו את המסיבות פיג'מות של ג'ודי, שהיו מתוכננות כמו חיילים. היה את הבית של מיכל פרנקל שהיינו באות אליו בחמולות מאחרי בצפר עד 7 וחצי, כי כבר נהיה מאוחר. היה לנו את בלי סודות, החבורה הכי טובה שילד ביסודי יכול לבקש את עצמו. היה לנו מקרה לחקור (פיצה), היה לנו אימונים, היה לנו חוקים ואפילו מחברת סודית. היה לנו את החוג חיות של גילי, והעיקר- היה לנו רולרבליידס שהיינו נוסעות בו שעות. היה לנו את הארנבונים, היה לנו את כל השירים הכי טובים בעולם שאף אחת מאיתנו לא תשכח (אני שמה 100 שקל שכל אחת מאיתנו זוכרת את השירים). היה את הטיול שנתי הכי מצחיק בעולם, שתפסנו את לבנה עומדת מאחורי הדלת. את הבית של פיסטוק, את הלהקת מחול של יפעת. היה את ימי רביעי שגילי, מיכל ואני היינו הולכות לטאבון, קונות בורקס והולכות למרכז אלרם לכדור דיסקו, שוכבות שם ומדברות. תקופה טובה גם מבחינת משפחה, אבל זה כבר נוסטלגיות מסוג אחר.

תקופה 2: תקופת גורדון

אף אחד לא זוכר בדיוק מתי זה התחיל ואף אחד לא זוכר בדיוק מתי זה נגמר, אבל זה באזור אמצע ו' עד סוף ז' אני חושבת, תקנו אותי אם אני טועה. זה היה ה-חופש הגדול.

היינו קמים, הולכים לגורדון, שוחים שם שעות, חוזרים שטיפה התחיל להחשיך, מתקלחים, קצת בבית וחוזרים לגורדון. מה היינו עושים שם כל כך הרבה? אף אחד לא זוכר. מה שאני כן זוכרת, שבכללי היה מצחיק, היה תקופה שלא התעסקנו בכלל במראה ורק באופי (אני לפחות, ובגלל זה ממש עדיף לטובת העיניים שלכם שלא תראו תמונות משם, פדיחה..). זה זכור לי ככיף אחד גדול, המון צחוקים ובעיקר המון ג'יפה מהמים של גורדון.

ואתם מתים במה נזכרתי עכשיו- זוכרים את הילדה הזאת שהייתה באה כ=ל יום לגורדון? ילדה בערך בת 5 מפגרת (רציני מפגרת, תוחלת כזה.. אני לא צוחקת) שהייתה צמודה עם פיליפינית. פעם אחת אחד הבנים ירק על הנדנדה והיא התיישבה. זוכרים? וכמובן, הזיכרון הכי חזק מגורדון זה שמישהי אחת (אבו.. תמשיכו לבד) "נפלה" למים של גורדון. ופה המשפט "המבין יבין" משתלב ממש טוב.

תקופה 3: כיתה ח'

תקופה שהתחילה כטובה, הייתה באמצע קצת לא משהו והשתפרה עם הזמן. השנה התחילה בתמימות אופיינית לתחילת כיתה ח'. בסוכות בערך התחיל הסיוט. חודשיים מטורפים של אובססיות, בכי והידרדרות בלימודים. התרחקתי ממיליון אנשים והייתי כזאת קרצייה, עצבנית ומתלוננת. מי שיודע על מה אני מדברת אני בטוחה שגם זוכר כמה מעצבנת הייתי. אז תודה לכל מי שסבל אותי, פחות או יותר. אחרי זה מצאתי דרך לפתור את הסיבוך שנכנסתי אליו. אבל טעיתי. נכנסתי לסיבוך שארך חצי שנה. חצי שנה של תקוות ובעיקר מלא אכזבות. כיתה ח' זוהי שנה שהרגש (אם אפשר להגיד את זה ככה בלי לצאת יותר מדי כאפה) עמד במרכז. הייתי בוכה שעות על הראשון ואז על השני. שנה שלמדתי ממה המון. ירדתי למקומות ממש נמוכים, אהבתי באמת, הדרדרתי בלימודים, נהייתי ערסית ג'וניור, שנאתי את עצמי ואת איך שאני נראית ופשוט היה ממש גרוע. אבל, בעקבות השנה הזאת לא הייתי מי שאני עכשיו.

וגם אם תחלקו על דעתי או שהדעה שלכם שונה משלי- זה ממש לא מעניין אותי- אני אוהבת את מי שאני עכשיו, אני שלמה עם עצמי. עם האופי שלי, עם המראה שלי פחות או יותר (פחות, פחות), עם הגישה שלי. השתנתי בכלכך הרבה תחומים ואני הרבה יותר אני עכשיו.

מה שממש חשוב לי שתבינו, זה לקח שהפקתי מכל כיתה ח'. שכמה שרע, שהכל נראה מגעיל, שכל לא מסתדר- חכו למחר, זה רק נהיה יותר גרוע.

סתם! "ירידה לצורך עלייה", מכירים? זה בדיוק ככה. מהמצבים הכי רעים, צומחים למקומות הטובים ביותר! ואין דרך טובה יותר מלעבור את הכל עם חיוך ענק.

תקופה לחוצה כמו טמפון, זה משהו לא נורמלי.

אבל תודה לאל שאני מעסיקה את עצמי ולא יושבת בבית כמו נקניק ורואה טלויזיה (אפילו שהפיתוי הוא עצום, אלמה פיראטה וזה..). אני יודעת מיום ראשון את כל התוכניות שלי למשך השבוע, זה מטורף.

כל כך טוב לי עכשיו שזה פשוט מכפר על הכל, ובאמת שאין לי זכות להתלונן.

ו... יובל בארץ. אז בכלל מעולה.

שיהיה לכם שבוע מדהים.

ואת הפרויקט הזה אני מעבירה לרוני באהבה ותודה רבה.