אני יודעת שחפרתי, אני יודעת שכולם חופרים על זה אבל אני פשוט צריכה להקדיש לזה פוסט.

תראו, עד לפני חודש ככה, אולי טיפה יותר, רציתי להתרחק. רציתי באמת לעזוב חלק מהאנשים, לנתק קשרים מדהימים שאני כל כך שמחה שלא נותקו.

כל יום שעובר אני באמת מבינה את המזל שלי.

מילים באמת לא יעזרו לי פה, בא לי לתת לכל אחד מכם חיבוק ענק. אני מגיעה כל יום לבצפר פשוט בכיף! לא יכולתי לאחל לעצמי אנשים יותר מדהימים גם אם הייתי רוצה.

אין עוד מקום שיש צחוקים כמו שלנו, אין מקום שיש אווירה מיוחדת כמו שלנו, אוירה שכל אחד באמת מכבד ומעריך. אין את ההתקפי אהבה, אין את השלום אסייג או את אלי ומריאנו. אין סטלנים כמו אצלינו, אין ילדים מוגבלים כמו אצלינו, אין בדיחות פיפי כמו אצלנו, אין ציניות כמו אצלינו, אין צחוקים על שרה פטרובר (השיעור הכי מצחיק שהיה לי בחיים וזה רשמי) כמו אצלינו.

בכל מקום יש את האווירה ואת הצחוקים והכל, ברור. ואני נהנת בשתי החברות.

אבל יכול להיות שהייתי צריכה ללכת רחוק כדי להבין שמה שיש לי מתחת לאף, זה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש!

אני פשוט מאושרת שאתם החברים שלי, שאתן החברות שלי (המדהימות) ושה"חבר'ה" שלנו התגבשו ככה והתבגרו שזה מדהים. גם הכיתה שלנו התגבשה בטירוף וזה כזה כיף.

אם הייתם יכולים לראות את החיוך שיש לי עכשיו, הייתם מבינים כמה אני באמת שמחה.

אני אוהבת אותכם!!!!!

יאללה היום מקדונדלדס . =)