נתחיל בזה שסוף סוף חורף, ואין מאושרת ממני.

חורף זה כזה כיף. משמין, אבל כיף. עם כל הלחזור הבייתה רטובים, להחליף למשהו חמים ויבש ולאכול ארוחת צהריים חמה.

אחרי מקלחת של מים חמים, לשבת מול המחשב, להתכתב עם האנשים שאני אוהבת, לשמוע מוזיקה טובה ולשתות שוקו חם (כמו אתמול).

להתרכבל במיטה עם מאה שמיכות וחברה טובה ולדבר.

לרוץ בגשם ולקלל את המזג אויר המזורגג.

לקפוא מקור ביציאה ואז לחזור חזרה הבייתה, ללבוש פיג'מה חמה ולהיכנס לישון. זה פשוט הכי כיף שיש!

עוד מעט חנוכה, החג הכי טוב ומשמין שקיים. עוד לא פתחתי חגיגית את עונת הסופגניות, אבל כשהיא תפרוץ.. יהיה פה מסוכן.

תגידו שלא בא לכם.. קירספי למטה כזה.. ולתת ביס מטורף וכל האבקה על הפנים שלכם.. ייאמיייי.

ממש אין לי על מה לכתוב, כל הדברים הטובים שעוברים עליי פורטו בפוסט הקודם.

אבל, קראתי לפני כמה ימים פוסטים מלפני שנה בדיוק והגעתי לכמה מסקנות:

1. כמה טוב שיש בלוג. לא, באמת. זה ממש כיף להיזכר ולראות את כל מה שעבר עליי במשך השנה הזו. זה דבר אדיר.

2. הייתי ילדת כאפות. ממש כאפות. צומית כזאת שרק מתבכיינת. מצחיק לראות כמה השתנתי מאז.

3. היו לי מלא תגובות ממש נחמדות, אפילו שהן ב"ללא שם" ולא הערכתי אף אחת מהן. אז אפילו שזה באיחור, ממש תודה. אפילו שעברה שנה מאז, זה ממש כיף לקרוא את זה.

בפעם האלף ואחת, אבל זה חייב להאמר שוב- הזמן ט=ס שזה לא להאמין!

כל השבוע כבר מתוכנן לי פיקס, וגם חלק רב משבוע הבא. אני לא רוצה שהשנה הזאת ובעיקר התקופה הזו יעברו! אבל האמת שאני לא דואגת, זה הולך ונהיה טוב עם הזמן.

בברכת מחר רזימטיקה (!$#%^$@:) )

הייתי.