מיומנה של האם העובדת

יום הזיכרון הוא יום קשה לכל ישראלי. אין מישהו ביננו שלא מכיר מישהו שנפל.

הלוויה הראשונה שהייתי בה הייתה בגיל 16. חבר ילדות של המשפחה נפל בלבנון בפברואר 1994, ניר עברון ז"ל. הוא היה מאגיסט בצנחנים וחטף צרור מהחיזבאללה בעורף. הוא מת במקום. יחד איתו נהרג עוד קצין ושני חיילים אחרים.

אני אומרת "חבר ילדות" וקצת צורב לי בלב. למען האמת הרבה לפני שהוא נהרג לא ראיתי אותו או את המשפחה שלו. כשדיברתי עם היועצת בבית הספר ביום שאחרי שהוא נהרג, אני בכיתי והיא בכתה. וכשהיא שאלה אם הוא היה חבר קרוב, נתקעתי. לא ידעתי  מה לענות לה. סיפרתי לה שגדלנו יחד בקהילה ישראלית בחוף השנהב, אפריקה. הייתי שם מגיל 6 עד גיל 12 והוא היה חבר של אחי הגדול. שלוש שנים גדול ממני. היה לו אח צעיר ממנו בשנה אחת ועוד אח צעיר ממנו בארבע שנים.

כיוון שהקהילה הישראלית הייתה לא גדולה במיוחד, כולם הכירו את כולם, כולם הלכו לאותם בתי ספר וכולם, מתישהו, התאהבו בכולם.

כשהייתי בת 12 חזרנו ארצה. המשפחה של ניר נשארה שם. הקשר איתם די נותק ברגע שחזרנו ארצה. פה ושם שמענו חדשות על מישהו שהתגייס, או התחתן.

ניר חזר ארצה להתגייס לצבא. כשנה וחצי אחרי שהתגייס, קיבלנו טלפון ממכר משותף, גם הוא מחוף השנהב, שסיפר שניר נהרג. בן 21 בנופלו. אחי היה בהכחשה ואפילו לא הלך ללויה.

אני הלכתי. כל הקהילה מחוף השנהב הייתה שם. המורים שלנו, החברים שלא ראינו שנים, הקולגות של אבא ואמא שלי. כולם.

זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה. נשבר לי הלב. יותר משבכיתי על ניר, בכיתי על עצמי. על אבדן הנאיביות שלי, על זה שגם אני עכשיו שייכת לדור שמכיר חללי צה"ל, על הדמעות של ההורים והאחים שלו, על אמא שלו שנראתה כל כך שבורה וכואבת, על הדמעות של אבא שלי.

ביום הזיכרון, שלושה חודשים לאחר מכן, בכיתי כשהורידו את הדגל לחצי התורן. הייתי אז בכיתה יא'. שנתיים לפני גיוס. פחדתי על עצמי. על אחי שהיה גם הוא בצבא באותו זמן. תהיתי מי מהאנשים שעומדים כאן עכשיו לידי בטקס לא יהיו כאן יותר עוד שנתיים או שלוש.

ישראל היא מדינה שקשה לחיות בה. השכול הוא בלתי נפרד מהקיום במדינה. ויחד עם זאת, אנחנו מצליחים לתפקד. לקום בבוקר עם חיוך, להמשיך עם החיים שלנו.

ביום הזה, לרגע אחד, כולנו מצווים לזכור את אלו שנפלו כדי שאנחנו נוכל להמשיך. 

היום אני חושבת עליך, ניר!

לקריאת סיפור חייו של ניר באתר משרד הביטחון המנציח את שמות הנופלים וקורותיהם: לחץ כאן.