והדולפינים על הפיטמה שלה... לאט לאט נמחקים, מרקדים כשהיא קופצת ומתרוצצת בין שני החדרים. ואיך שהיא שמחה כשגילתה עוד קעקוע בשקית החטיף.

והם שוכבים, והיא משתעממת, והוא מתאכזב – כבר לא ממנה, אלא מעצמו. והדולפינים מאבדים עוד ועוד ממוחשיותם כאשר הוא ממשש את שדיה, שעכשיו נפוחים מהרגיל ומחכים שתוכיח לעצמה שניצחה את הפרעות האכילה (שלאט לאט חוזרות, למעשה).

והיא אוהבת כשהוא שוכב מעליה והיא לא יכולה לעשות דבר מלבד לנשק את החיבור שבין צווארו לכתפו הגרומה.