זה כל-כך עצוב לי.

עצוב לי שאנשים בתקופת "האח הגדול" סוגדים לבורות, לאינפנטיליות, לצרות אופקים בוטה שכזאת.

עצוב לי שהדיוטות, בהמות גסות, אנשים פרימיטיביים כמו עינב ויוסי בובליל זוכים לבמה עליה יוכלו להפיץ את דברי ההבל הגזעניים, הפוגעים והקיצוניים-ללא-הצדקה שלהם.

עצוב לי שעיראקים מרגישים "מקופחים" ליד פולנים, או מרוקאים מרגישים "נחותים" ליד גרמנים ללא שום סיבה.

לא עברנו את ימי "הפנתרים השחורים"? את הימים שבהם אשכנזים היו מלומדים ומשכילים ובני עדות המזרח הגיעו ברגל מהמדבר ולא ידעו קרוא וכתוב? אנשים, למקרה שלא שמתם לב, אנחנו חיים במקום שנוקט בהעדפה מתקנת כמדיניות וכדרך חיים! חבר'ה, כבר שישים שנים שאנחנו חיים בתוך כור היתוך! היום יש שיוויון הזדמנויות לכולם. ברור מאליו שמי שלא ירצה ללמוד ולדעת יישאר מאחור, בלי קשר למה שהחברה תתן או לא תתן לו.

אתמול באמת הרגשתי מפח נפש עמוק. ישבתי לשיחה בנושא עם כמה חבר'ה, אמנם לא מבריקים במיוחד אבל מביני עניין. כולם, off record, היו בני עדות המזרח.

נתקלתי באטימות לכל דבר שאמרתי. נראה היה שהם פשוט לא מוכנים לדעת. לא מוכנים להסתכל קצת מעבר למה שהכריחו אותם לראות ב-12 שנות לימוד ובצבא (למי מהם שבכלל שירת). ובינינו, מי לא מכיר את הערסים האלו שיצחקו אם ישמעו אותך אומר מילים עם סיומות כמו "***ציה", "***לוגיה". ובעצם מה? הם לא יודעים, אז הם מנסים להשפיל, להנמיך. אחרי הכל, הם מגחיכים את עצמם לדעת. פשוט עצוב, פשוט עלוב.

לא שמעתם אף פעם על מזרחי "חכם"? כזה שקורא ספרים ולא מסיים את חייו כבאסטיונר? זו בושה להיות אינטליגנט? אז לא – זה נורמלי. זאת שאיפה שצריכה להיות לכל אדם.

"פרידמנית". מה לעזאזל חשבו לעצמם קברניטי ערוץ 2 כשהתירו לדבר כזה לעבור מסך? זה פשוט מזעזע אותי בכל פעם מחדש שנותנים לתרבות רחוב כה בוטה ומתועבת להגיע לקהל הרחב ושוב – לחנך לבינוניות. כי הרי, מי שמגיע גבוה יותר ושואף לרמה אינטלקטואלית מעל לממוצע הוא בטח מטורף!!!

או ש... לא?

למה אנשים מנסים לגרום לי להתבייש בזה שאני אשכנזיה?

ולמה אותם אנשים לא מבינים איך אני לא עושה מהם צחוק על רקע עדתי?

כל-כך מהר שכחתם שכולנו בני אדם?

כמה עצוב לצפות בטלוויזיה ישראלית. זאת כבר מזמן לא טלוויזיה. זו המציאות המחרידה שלנו.

לחזור אחרי כמה חודשים למקום הזה שכבר חמש שנים (כןכן, חמש שנים, תאמינו או לא!) הוא בשבילי כמו נחלה, להציץ בפעילים ולגלות את הזוועות שמשתוללות שם. איפה כל החבר'ה האיכותיים שלמדתי לאהוב כ"כ, או לפחות להעריך? כמה חבל...

אני מתגעגעת לימים של ענתו'ש (אבל בינינו, מרב פקאצות כבר קשה לזכור את הבלוג הפיקטיבי הראשון בישראבלוג שעסק בעניינים האלו) של shiny, של לירון ההולנדי (שעדיין כותב, אבל במינונים של פרסי עם תסמונת דאון. מצטערת לירוני), של זרובבלה הבלתי-נסבלת (שהפכה ליצור חסר כל הגדרה שמסתובב בחוצות ת"א בלבוש מגוחך עד כדי בכי), של מרגי (אגב, מישו מוכן לגלות לי אם היא פיקטיבית או לא?) ושל פרנצ'סקה הפלצנית שעוד כותבת (חצי נחמה).

לא כולם כאלו מעניינים, לא כולם שנונים או יצירתיים במיוחד, אבל לכולם הגיע במאת האחוזים להגיע לפעילים.

ישרא בלוג פועל היום על פרובוקציות של ילדים בני 14 ועל דברים שהפסיקו להיות "מאגניבים" כשאני הייתי בכיתה ו' (וזה היה באמת מזמן. אני מזדקנת). איכס, המקום הזה נהיה זבל. לפחות אני גאה להגיד שאני הייתי פה לפני שכל זה התחיל, בתקופה שלהיות שנון (ולא, הולי סניה ושות' זה לא מצחיק, זה מטומטם ובושה לאינטליגנציה) היה דבר טוב ולא גרם לך להיראות כמו עוד פלצן. בזמן שאם כתבת כמו פקאצה היה ברור שזה לא באמת, אבל אנשים אהבו את זה בכל זאת כי זה נכתב בהומור קורע.

ואז באה תקופת הפקאצות האמיתיות, בנות שלא הבינו שזה בצחוק והתחילו לכתוב ב"לייק" ו"סו" ברצינות תהומית! אח"כ תקופת המורעבות, בלוגים שתיארו את כל מה שהן (לא) אוכלות והתמלאו בתמונות מחרידות של בנות שהן עור ועצמות ועוד מקבלות תמיכה!! בערך באותו זמן החלה תקופת ה"אימו" של ישראבלוג, ממנה הוא עוד לא השתחרר. אבל כרגע זה נראה כמו אלפיים שנות גלות - קשה לשים את האצבע על סוג האנשים שכותבים בישראבלוג. פעם, כשעוד הייתי בת 15, ידעתי בוודאות שישראבלוג זה המקום הכי איכותי. שאנחנו פי אלף מונים יותר טובים מהתפוזניקים - זה פשוט היה ברור שבמלחמה האינסופית הזאת אנחנו מנצחים. והיום? גועל נפש.

ברור שאי אפשר לסגור את דלתות ישראבלוג בפני אנשים מסויימים. אני מבינה את זה לחלוטין. אבל יש דברים שפשוט קשה לי להבין למה אנשים בוחרים לכתוב.

אבל עובדה שאני עוד פה. אוהבת אתכם חברים, מקווה שאחזור לכתוב באופן סדיר.

שבת שלום ומבורך!!!!!!!

תהיו שמחים!

מכונת הכסף המשומנת-היטב של סלקום הניבה מן הצד הפרקטי רווח בלתי-נלאה למתכנניה, אך פגעה נואשות בפן ה"הומני", כביכול, שהחברה מאמצת לחיקה בערגה כה מאולצת.

אני ידועה כחובבת פסטיבלים מושבעת, כך יאמר לכם כל מי שמכיר אותי ואת פרק יד ימין הצבעוני שלי, אבל הפעם – they just went too far. זה לא שציפיתי למרחב מוגזם או לריח שושנים שנישא עם משב הבריזה הצוננת של הכנרת, אבל המקום כולו נראה כמעין לעג מופגן לאספסוף, זלזול חד ומתנשא בצרכים הסניטריים של הקולקטיב – שירותים שמסריחים לקילומטרים, אבק שמיתמר מן הרצפה לגובה של מטרים, צפיפות של מחנה פליטים בפלשתין, אנשי מודיעין שלא ידעו מימינם ומשמאלם וכמובן הקהל ה..איך נקרא לזה? לא מפותח מבחינת יכולות אינטראקציה שעוברות את גבול שפת הרחוב של עזה. כל אלו לא השאירו ספק: סלקום עשתה את הטעות הטקטית של חייה ובהימור של "הכל או כלום", היא קיבלה בזכות בלתי-מעורערת את האפשרות השניה.

רק כשכבר חציתי את מגרש החניה (אחרי טרטורים מאנשי ההפקה ששלחו אותי, את תומ ואת עומרי לכל קצוות הפסטיבל מאחר ואף לא אחד מהם ידע מאיפה יוצאות ההסעות), נזכר אחד מעובדי סלקום לגשת אליי ולשאול אם נהניתי. "לא," עניתי, "יש לכם עוד הרבה מה ללמוד. אני לא מסוגלת להישאר פה עוד שניה אחת, המקום הזה מאורגן בצורה כושלת לחלוטין ועדיף שתתחילו ללומד יעילות מהי". איש ההפקה נראה המום, כאילו הרגע שלפתי מהתחת פיל סגול שמחרבן תותי-בר, ואני מצדי פשוט חתמתי את דבריי עם מבט תוכחה כזה, מעין "תראו איך הרסתם לילדה בלונדינית ותמימה בת 17 בסה"כ את סוף החופש הגדול, you bad, bad people!"

לסיום, לא ציינתי את חוסר היעילות המשווע של נהגי אגד הפרזיטים, השמנים, המגעילים והבוטים שדחפו אינסוף אנשים בכל אוטובוס, לא ידעו היכן להוריד את הנוסעים ובאגד, כמו באגד – השאירו נוסעים בתחנת הביניים ולא טרחו לשאול אם מישו חסר על האוטובוס.

בקיצור, סלקום, הרסתם לעצמכם. התאווה לכסף גרמה לכם לדחוף מעל 40,000 איש כמו בקופסת שימורים, לזהם רצועת חוף של 300 מטר לפחות בצורה פושעת ולמנוע מאיתנו את הכיף האמיתי שצריך להיות בפסטיבל. אתם חברת סלולר, לא חבורת היפים מגניבים; כנראה שפרץ המגלומניה האדיר שנגרם כתוצאה מהציפיה למפלצת הזאת שנקראת "סלקום ווליום" פשוט הפריחה זאת מזכרון ה-SIM שלכם.