ואפילו בצורה פומבית. חסרתי לכם, או שאתם זונות מכדי להודות בזה?

הספקתי לעבור כל-כך הרבה בזמן שלא הייתי פה... חוויות מדהימות. בומבמלה כמובן, אחת החוויות הכי חזקות שעברתי, בהחלט חוויה מעצבת. למדתי שם המון על עצמי ועל כל הסובבים אותי... שלושה ימים של שיכרון חושים, של חופש מוחלט ומדהים, של אנשים מיוחדים ומצחיקים, של למידה על כל-כך הרבה דברים חדשים שלא ראיתי קודם בצורה אינטנסיבית וברורה כ"כ... חזרתי הבייתה עם כוויות מטורפות מהשמש והתקלפתי בערך 3 שבועות  חזרתי קרובה ל-ל' בצורה הרבה יותר אמיתית מפעם וכ"כ קרובה לחייץ' המצחיק הזה =) גיליתי איכויות שלא ידעתי שקיימות באנשים מסויימים, שתיתי תה צ'אי בכמות מספיקה לארבע שנים וראיתי בלונדיניים בשפע

ואם כבר בזכרים עסקינן, החלפתי מבטים במשך קרוב לשעה עם בחור יפייפה; שיער שחור, שפתיים אדומות וגדולות ועיניים ענקיות וכחולות, בן 20 וקצת לפי ההערכה שלי... הסתכלתי עליו, הוא התסכל עליי במשך יותר מחצי שעה. ישבנו במרחק של שניים וחצי מטר בערך אחד מהשני. לא החלפנו מילה, אני לא יודעת מה שמו, הוא לא יודע מה שמי והוא נשאר תעלומה בשבילי. זה כזה מאגניב!  ראיתי אותו מאוחר יותר כשעברתי עם ל' במתחם האוכל. הוא בא מולי ועד שהבנתי מי זה הוא כבר הספיק להסתכל עליי במבט כזה שעדיין לא הבנתי מה הוא אמר. סובבתי את הראש, והוא כבר נעלם בקהל... אניוואי, זה היה מגניב

הצמיד עדיין על היד שלי... איזה זיכרון מדהים!!!!!!

יש פירסינג חדש =)

היה יומסטודנט בת"א, היה יומסטודנט בראשל"צ. הראשון היה מעל ומעבר לכל ציפיה (היה אסף אמדורסקי!! והמדהים הזה חתם לי בסקצ'בוק:), השני היה די סתמי, אבל נחמד.

נהניתי בעיקר בגלל העובדה שפשוט הייתי שיכורה בצורה מפחידה. כל הרוק שכבנו אני ודביבוני על השמיכה וצחקנו צחוק של שני שיכורים רוסים ומטומטמים. הכרתי המון אנשים חדשים. חלום שלי מזה שנים החליט שאני נורא יפה ושזה לא נורא שאני ברוק עם חבר שלי, אבל נמנעתי מלטעות את אותה טעות שוב ולנשק מישו אחר בזמן שאני והדביבון ביחד. בסה"כ היה כיף איתו, עמדנו ביחד בהופעה של משינה וראו עליו כ"כ שהוא לא הולך להופעות. כשהצעתי לו להשתחרר ולקפוץ קצת, הוא צחק בביישנות. בחור מתוק בסה"כ =)

הורים שלי הספיקו לנסוע לספרד איפושו באמצע. אני ודביבוני עוד היינו בסיבוב ראשון אז (ולפני הפרידה המזעזעת שבעקבותיה לא דיברנו במשך שלושה שבועות), כשחושבים על זה. הסיבוב השני התחיל ארבעה שבועות אחרי שנגמר הראשון, כשהייתי אצלו במטרה לחזור ליחסים של ידידות לפחות. וכרגיל, זה הסתיים כמו סרט אמריקקי כשמישו מאיתנו (ובשיא הרצינות שאני לא זוכרת מי זה היה בכלל) שאל "למה זה בכלל נגמר?"

אני לא נוטה לרגשנות, באמת שלא. אבל זה היה יפה כ"כ! 

אבל מאז עברו הרבה מים בניאגרה, ואני והדביבון בדעיכה מתמדת וכרגע על תקן "לא-ביחד-אבל-לא-לגמרי-רשמית". מן דבר כזה ששני הצדדים יודעים שזה נגמר, אבל אפאחד לא טורח להגיד את זה בפירוש.

גלשן! אני קונה גלשן בקרוב מאוד ומתכוונת להגשים את החלום שלי בשנה וחצי האחרונות =))

Glad to have myself back