שלמה ארצי הופיע אתמול בקיסריה באירוע שארגנה לשכת עורכי הדין.
הבוס שלי קנה שני כרטיסים להופעה אבל החליט ברגע האחרון שגבר אמיתי צריך להישאר ולראות את המשחק ולא ללכת להופעה.
נחשו למי הוא החליט לתת את הכרטיסים?
אז הייתה הופעה מצוינת על אף שיותר משנהניתי להסתכל על שלמה ארצי, נהניתי באמת לצפות בקהל.
תמיד מצחיק אותי לחזות באנשים שבשום הזדמנות אחרת לא תתפוס אותם משתוללים ורק בהופעה בין מיליון אנשים זרים הם מרגישים פתאום צורך לקפץ על מדרגות האמפי כאילו הם בני 16 ושעת עבודה שלהם לא עולה לאנשים אחרים מאות דולרים.
בכלל, חשבתי על זה שהאמפי בקיסריה כשהוא מלא בעורכי דין... אתם מתארים לעצמכם כמה שווה הזמן של כולם שם ביחד בשקלים? מטורף...
השבוע שאלתי חבר מה בחיצוניות שלי הוא אוהב.
כמובן שמיד הוא שלף את התשובה המתחמקת: "האופי שלך"
מיד נעלבתי עד עמקי נשמתי כי הרי ידוע שאופי היא המצאה של בחורים שנמשכים למכוערות...
אז סחטתי ממנו את התשובה: "אני לא רואה אותך באופן הזה ולא חשבתי על זה אף פעם"
תשובה שמשמעותה כמובן. אני לא נמשך אליך ואין שום סיכוי שזה יקרה אי פעם, לא הצלחתי למצוא בך אפילו דבר אחד שאני אוהב ואני מקווה מאוד שתצליחי קצת יותר בחיים עם מישהו אחר שיוכל לסבול את המחשבה של לקום בבוקר ליד הפרצוף שלך.
טוב, אני מקצינה כמובן אבל אתם חייבים להודות שיש משהו מבאס בחבר שלא מסוגל לחשוב אפילו על איבר אחד בגוף שלי שיפה בעיניו. הוא לא חייב להגיד שפתיים, רגליים או כל איבר אחר שהמחמאה עליו תישמע כמו רמיזה מינית.... יש עוד מיליון איברים אחרים..... איברים רגילים לחלוטין, שאפשר למצוא בהם מעט אסתטיקה ונוי... שיער, עיניים, אף, כף יד....
אלוהים אדירים, באיזה אופן אדם כבר צריך לראות אותי כדי למצוא איבר בגוף שלי שמהווה שילוב מספיק מוצלח של המטען הגנטי של ההורים שלי?
בסופה של השיחה הוא עשה מאמצים כבירים ועלה בידו למצוא עבורי את התשובה המשונה: "היציבה שלך"
כבר עדיף היה אם הוא לא היה מנסה... J
הרבה אנשים נוטים להיקשר ברגש מאוד חזק לרכב שלהם. הוא מלווה אותם באופן יומיומי, אפשר לומר שהוא אפילו בית שני עבורם, הם ממלאים אותו בג'אנק, מאבזרים אותו בכל דבר שרק יכול להנעים להם את הנסיעה, מגבונים לחים, עטים, כסף קטן, דיסקים, נעליים נוחות לנהוג איתן (רק אצל נשים כמובן).
השבוע עברתי ליד אוטו שמישהו הניח על המגבים שלו מודעה: "קונה רכבים לפירוק" וחשבתי כמה מעליב לבעל הרכב לחזור לאוטו ולמצוא את זה.
זה כמו שבחורה תלך ברחוב ומישהו יגש ויתן לה כרטיס ביקור שלו כמנתח פלסטי.
לי זה כמובן בחיים לא יקרה. לי יש יציבה מצוינת.
בכל פעם שקורה לאנשים משהו מבאס, בדרך כלל איזשהו נזק כספי יש נטיה תמיד לומר: "נו, כפרה"
המשמעות של זה היא למעשה, שסבלת מנזק כספי ואתה בטוח או לא לפחות מקווה שהנזק הכספי נועד לחפות על משהו רע יותר שאמור היה לקרות לך ועכשיו כבר לא יקרה.
השאלה הגדולה היא למעשה, כיצד באה לידי ביטוי הכפרה? האם הכפרה נוצרת עם קרות הנזק הכספי או שמא הצער הנפשי על הנזק הכספי הוא זה שמכפר על הצער הנוסף שאמור היה להיגרם ולא נגרם?
נדמה לכם שהשאלה שלי מטופשת? ובכן, ידידיי, זוהי שאלה מהותית וחשובה שכן יש לה השלכות כבדות על מהלך חיינו ועל אמונותינו התפלות שהרי כשאדם אומר על מקרה מסוים: "נו, כפרה", זה למעשה, מנחם אותו ומביא לכך שהוא לא יצטער צער נפשי כיוון שהכפרה משמחת אותו.
אם, כפי שציינתי לעיל, הכפרה נוצרת בשל הנזק הכספי, הרי שאין בעיה שאדם יתנחם ברעיון הכפרה. יכופר לו ממילא, למרות שהוא לא ממש הצטער אבל אם הכפרה נוצרת מעצם הצטערותו של אדם על הנזק הרי שאין לו מה להתנחם ולשמוח ברעיון הכפרה כי זה עלול לפגום ואף לשלול כליל את הכפרה שלו.
הרעיונות שלי הופכים יותר ויותר מטרידים, לא כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
