אתמול פרצו לנו לאוטו.

הגנבים שברו את החלון הקטנצ'יק שצמוד לחלון האחורי הצידי, פתחו את הדלת ועשו בלאגן באוטו.
חוץ ממשקפי שמש של אמא שלי, נדמה לי שהם לא גנבו כלום... אני מקווה...

דווקא נחמד מצידם לשבור רק את החלון הקטן כדי לא לגרום לנו להפסד כספי גדול מדי.

הם פתחו את תא הכפפות, בלגנו אותו לגמרי העיפו מתוכו את הג'י. פי. אס על הרצפה אבל לא טרחו לקחת אותו איתם.

בטח אחד מהם רצה לגנוב אותו ואז השני אמר לו: "עזוב אותך, ראית מה היא כתבה בפוסט הקודם, זה חרא של מכשיר... הוא לא יודע את הדרך ורק צועק כל הזמן... בשביל מה אנחנו צריכים את הזבל הזה?"

גשר המיתרים החדש שנבנה בכניסה לירושלים דומה דמיון מפתיע לגשר החדש שנבנה מול הקניון הגדול בפתח תקוה. שני גשרים מכוערים ומטופשים...
בטח אותו אדם תכנן את שניהם והצליח לדחוף אותם למדינת ישראל בשתי ערים שונות.

לי זה קצת הזכיר את הסרט "מעודדות צמודות" שבו קבוצת המעודדות קונה את הכוריאוגרפיה שלה לתחרות מאיזה כוריאוגרף רמאי וביום התחרות היא מגלה שהוא מכר את אותה הכוריאוגרפיה לחמש קבוצות נוספות.

במסגרת העבודה שלי יצא לי לפנות השבוע בכתב ל"רשם הירושה". בס' האחרון של המכתב כתבתי "אודה על טיפולכם בהקדם". אח"כ אמרתי לעצמי, ששום דבר אצל רשם הירושה לא יכול להיות ממש דחוף... הם לא רגילים לטפל בפניות דחופות... אם אני אכתוב את זה הם יצחקו עליי... אז מחקתי את ה"בהקדם".

מובן שאחרי שפניתי אליהם הם לא עשו את מה שביקשתי ונאלצתי להגיע לשם בעצמי.
גם אחרי שחזרתי למשרד, מישהי התקשרה אליי ואמרה שהם לא עושים את מה שביקשתי...

בשיחה איתי היא כמובן דיברה כמו מטומטמת, לא הקשיבה למילה אחת שניסיתי להגיד.. קראה לי כל הזמן "גיברת" אפילו שאמרתי לה את השם שלי והמשיכה להתווכח איתי למרות שבכל פעם שהצלחתי לסתום לה לשניה את הפה ולהסביר את עצמי,  היא בדקה את הדברים וגילתה שאני צודקת.
במהלך השיחה, דיברתי בקול, וכנראה שגם ממש צעקתי...
בסוף השיחה, הבוס שלי אמר לי שהוא מבסוט עליי לאללה....
מה יש להיות מבסוט... סתם לא הצלחתי לשלוט בטון הדיבור שלי.....
אסרטיביות בתחת שלי... למה אני לא מסוגלת פשוט לסתום?

מכירים את הסיטואציות האלה בחיים שבהן אין לכם מספיק זמן להפעיל את ההגיון ואתם פועלים עפ"י האינסטינקט שלכם?
אני היחידה שהאינסטינקטים שלה תמיד מוטעים?

נכון שאחד הדברים הכי מבאסים הוא לפגוש באוטובוס מישהו שאתם מכירים אבל לא מספיק קרובים אליו?
כשזה קורה ברחוב סתם כך, זה לא כ"כ נורא, מחליפים כמה מילות נימוסין וממשיכים הלאה.
באוטובוס אתם תקועים... אין לכם לאן לברוח. מצד אחד, אין על מה לדבר עכשיו במשך שעה של נסיעה ומצד שני גם לא מנומס להתעלם זה מזה...

אני רוצה בחור שמזכיר לי שירים של גלי עטרי.

אני עייפה....