קנינו ג'י.פי.אס חדש.
הרעיון מעניין, הביצוע קצת פחות..... פעם נסעתי למקומות רחוקים, תכננתי את מסלול הנסיעה שלי מראש והגעתי בלי להתברבר יותר מדי.
עכשיו אני נוסעת, הג'י.פי.אס בוחר עבורי את הדרך הארוכה ביותר, הכי פקוקה והכי מרומזרת ומכריח אותי ללכת בה.
אם אני מחליטה לשנות מהמסלול שהוא בחר עבורי, הוא לא מחשב מסלול מחדש ומנסה להתחשב ברצונות שלי, הוא פשוט צועק עליי במשך רבע שעה לעשות פרסות עד שאני נכנעת וחוזרת אחורה לנקודת ההתחלה כדי לנסוע במסלול שהוא רצה.
הקש ששבר את גב הגמל היה כשנסעתי, הג'י.פי.אס הכניס אותי לתוך רחוב ללא מוצא והתחיל לצעוק עליי לפנות ימינה.
"אבל אין לי ימינה" צעקתי עליו בחזרה בהיסטריה.
הוא התעלם ממני והמשיך לדרוש ממני בעקשנות לפנות ימינה.
הבעיה הגדולה אחרי שקורה דבר כזה היא משבר האמון שאת חשה כלפי הג'י.פי.אס שלך.
בכל פעם שהוא אומר לך לבצע פניה מסוימת את לא יכולה שלא לחשוש שאולי זו לא הדרך הנכונה.
זה קצת כמו לנסוע עם גבר. הוא מתיימר להיות זה שיודע את הדרך, מרוב עקשנות הוא מטעה אותך ואח"כ גם צועק עליך...
אם הוא רק ידע גם לצאת מהאוטו ולעשות עם הידיים תנועות שמכוונות אותך לתוך החניה אפילו שלא ביקשת ממנו- הוא היה מושלם.
יכולת לחסוך לעצמך את הסבל שבחיפוש בן זוג ולקנות לעצמך ג'י.פי.אס.... מעניין אם יש להם את הדגם השעיר במלאי.
איך עבר עליכם החג? אני חייבת לציין שלא סבלתי יותר מדי, אולי זה בגלל שזה בדיוק הזמן שלי בחודש שאני לא רעבה מדי ובגלל זה לא הפריע לי שאין מה לאכול.
ואולי זו העובדה שהשנה דווקא היה הרבה מאוד מה לאכול... אפילו לאשכנזים חיוורים כמוני.
כל שנה מכריחים אותי לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. מתעקשים אצלנו במשפחה שזו סגולה לחתונה, השנה החלטתי שאם בארבע השנים האחרונות זה לא ממש עזר, אין לי שום כוונה לקום בגיל 23 ולפתוח דלת לדמות תנ"כית...
זה מדהים איך בכל חודש אני נכנסת לכאן ובכל חודש אין לי מה לספר לכם.
שום דבר לא משתנה בחיים שלי... אין שום התקדמות.
החיים שלי כמו קפיץ- נמצאים בכל חודש באותו מקום בדיוק רק בנקודת זמן רחוקה יותר....
השבוע הייתי בטיפול פנים ופתאום שמעתי את עצמי אומרת לה: "תראי, העור שלי הוא כבר לא מה שהיה פעם, רואים שאני כבר לא בת 17 יותר"
איך לעזאזל אני מוצאת את עצמי אומרת דבר כזה?
אני משערת שהטרגדיה של מציאת שערה לבנה על הראש שבוע לפני כן השפיעה עליי מאוד.
הבוס שלי עוקב בדבקות אחרי החברים החדשים שלי בפייסבוק... הוא אפילו מתעניין בזהות שלהם ממש, שמות, מקצועות, מה היחס שלי כלפיהם.... נפלא.... הוא כמו הבוס שמעולם לא היה לי...
אבל ברצינות, הוא באמת איש מקסים. אני חושבת שמקום עבודה כמו שלי זה באמת דבר מיוחד...
לפני כמעט חודשיים התחלתי את ההתמחות וזה פשוט מדהים, מאז שהתחלנו את ההתמחות פתאום כל החברים זמינים כל היום. כולם מחוברים במסנג'ר ובפייסבוק.... פתאום כולם משתגעים שם לגמרי, מעדכנים תמונות פרופיל, שולחים לי הזמנות, מגיבים על תמונות... בחיאת, אנשים, תעבדו, בשביל מה משלמים לכם משכורת רעב?
ואגב, אם אתם תוהים למה החלטתי לעדכן פתאום כדאי שתדעו שפשוט יש לי מבחן בשבוע הבא וכמו שאתם כבר יודעים, אני מוכנה לעשות הכל חוץ מללמוד למבחנים...
נדמה לי שאני סובלת מסינדרום הזונה והמדונה. אני רוצה להתחתן עם בחור דתי אבל נמשכת רק לחילונים... נכון שזה משעשע?
י': "את לא נראית אשכנזיה"
אני: "שיט, זה אומר שהמייק אפ שלי לא מתאים לי לצבע העור"
אז לא, אני לא מתחתנת.... אם תהיתם... אני פשוט אעדכן כאן שוב בחודש הבא ושום דבר לא ישתנה. הכל ישאר אותו הדבר בדיוק.... עם קמט נוסף בצידי הפה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
