הגשם ירד כבר כמה שעות, ואנחנו במכונית. הגשם יוצר צלליות קטנות על הפנים שלה ושלי. העיניים הירוקות שלה נצצו אל מול פנסי החוב, ואני לא יכולתי שלא להפסיק להביט בה דרך המראה, כשהיא מסתכלת על כתמי הגשם שמטפטפים באלפי טיפות מתחת לפנסי הרחוב. חשבתי על יוני שנמצא עכשיו באנגליה, בטח אצלם גשם זה לא משהו רציני. פחדתי להניח עליה את הראש או לנשק אותה, שמא לא אראה אותה. פתאום הרגשתי בטיפה על החלון, כנראה שהחלון לא היה אטום. נזכרתי בחורף שהייתי קטן, ואבא כיסה עליי עם המעיל שלו כשהיינו במשחק של מכבי חיפה, והוא נרטב לגמרי. היא הסתכלה עליי ונתנה לי נשיקה על הלחי, ורק אז הרגשתי שהלחי שלי רטובה, ולא שמתי לב שבכיתי. דווקא עכשיו היא הסתכלה עליי...