http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811נצח זה המון זמן.... במיוחד אם אין מה לקרוא או אם אין איזה סרט טוב בטלוויזיה...heCopyright 2026 גוווטה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811http://f.nanafiles.co.il/upload/112005/IsraBlog/115811/misc/4118980.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9502314<div align="right" dir="rtl">זעקי, עירנו האהובה, על ליקוי מאורות הפרוש על פני חדרה, והיא כמהה ליצירה ולמעשי חלוצים. זעקי על מצפון, כי נדם בעירנו, על מצפון ומוסר כי נדמו בעיר, וגג האמונה מתחזק על חשבון החלשים בעיר. זעקי על כי גידלנו בעירנו כה רבים אוכלי בורקסים ומארגני טקסים, וכה מעטים הצועקים "צדק!" זעקי עירנו האהובה על מעשים מופלאים שנעשו כאן, תמיד בצוק עיתים, והם נאבקים על קיומם. זעקי על מציאות נוגה שחוטה בחלומותיה, חלומם של חלוצים שבנו אותך בדמם ובקדחת נפשם. זעקי, עירנו האהובה כי נסתם חזון בקרבנו, חזון הצדק החברתי, ההומניזם והשלום, חזונה של הציונות במיטבה. והדור הצעיר ורבים אחרים ואנשי דת ואמונה נלכדים במלכודת השנאה העיוורת של גזענות, שנאה לגר, שנאת עמים ושנאת אחים מבפנים וחיכוכי עדות חסרות שחר בין מזרחים, אשכנזים, עולים מחבר העמים, אתיופיה, קווקז, "פריקים", "ערסים", עשירים, ענייםויוצרים מחול שדים של קנאה ושנאה לכל. זעקי על כי מתכער כה יופייך, עירנו היפה. זעקי על כי נסתם חזון של עיר רווחה, ואין מושיע ולא עוזר. (להשראה http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&amp;blogcode=9241024)</div>Thu, 03 Jul 2008 22:37:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9502314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9502314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9495682<div align="right" dir="rtl">כל דבר בעולם נעשה מתוך אהבה... מעולם לא חשבתי על זה לפני שהלכתי בפעם המי-יודע כמה מכיוון הבית שלי לכיוון מזרח דרך רח' שניאורסון-הבנים וחציתי בפשיעה את הכביש הלא מסומן שנגמר בפיאצה. ראיתי איש דתי עובר (מראה שכיח במחוזותינו בעת האחרונה)ואימא משחקת עם הבן שלה והגעתי למסקנה הזו, שכל דבר, גם העמוק ביותר, נעשה מתוך אהבה: אדם משחק מתוך אהבה למשחק, אדם צופה בסרט מתוך האהבה לסרטים. אדם דתי מתוך האהבה לה' או מתוך האהבה לאורח החיים הדתי ולחברה הדתית. אשה הופכת לאם מתוך האהבה לגבר, אז מתוך האהבה לעובר שלה ובעצם האהבה לרעיון יצירת החיים, היא משחקת עם בנה מתוך האהבה אליו והאהבה למעשה גידול הילד, פיתוחו, שמחתו והפיכתו לאדם שלם. חבר בתנועת-נוער חבר בה מתוך האהבה להווי התנועתי, מתוך האהבה לחבריו, לרעיון ההדרכה והמשחק. חבר בתנועת הנוער העובד והלומד חבר בה מתוך אהבה להווי התנועתי, לחבריו, לרעיון ההדרכה והמשחק, אבל מעל הכל - מתוך האהבה לאדם, לפיתוחו, לשלמותו, לחסרונותיו, לבעיות היום-יום שלו, לאהבותיו שלו, לקיום שלו כמשהו שלם בעל יתרונות וחסרונות, אהבות ושנאות, מצבי רוח טובים ורעים, אמונות שונות ותפיסות שו</div>Wed, 02 Jul 2008 22:35:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9495682http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9495682http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9388310<div align="right" dir="rtl">"הפרטה אנושית"?! למה אתה מתכוון ואיך זה קשור ליום המעשים הטובים של שרי אריסון?שרי אריסון היא מחלוצות המגמה להתבוננות פנימית ומעשים טובים בארץ. "השינוי מתחיל מבפנים" היא אומרת בפרסומת מרגשת ששודרה לפני כשנתיים. השינוי אכן מתחיל מבפנים, יש מקום להסתכלות פנימית, אבל אין זה אומר שיש לבטל את ההסתכלות החברתית שמשפיעה על כולנו! שרי אריסון קוראת לקיום מעשים טובים בין בני אדם מתוך התבוננות פנית, אך בו בזמן היא מפטרת מאות עובדים מבנק הפועלים ומביאה במקומם עובדי חברות כוח אדם - אלה הם עובדים שחברת כוח האדם יכולה לשלם להם כראות עיניה, היא לא משלמת להם פנסיה, ימי מחלה או זכויות אחרות. מתוך זה מאוד קל להגיד "התבוננו בעצמכם ותסתכלו איך אתם יכולים לעשות מעשים טובים". מעשיה של שרי אריסון רומסים את כבוד האדם, ולכן אני רואה ביום הזה משהו צבוע שאין בו שום דבר מיוחד פרט לעובדה שהוא מבקש לקיים הסתכלות הדדית של אדם לאדם, אבל לא הסתכלות חברתית כוללת ומקיפה שבאה לשנות את המציאות הקיימת. הפרטה אנושית היא קיום של כל אדם לעצמו בלבד, ובגלל שצריך ביום אחד בשנה לעשות מעשים טובים, הוא נותן כמה שקלים לאיזה ארגון נכים</div>Tue, 17 Jun 2008 10:50:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9388310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9388310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9256381<div align="right" dir="rtl">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3548129,00.html כך אמר היום חבר הכנסת אריה אלדד מסיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל. (ראו בכתבה שלעיל) חברי כנסת כמו אריה אלדד, אשר איבדו צלם אנוש לטובת הדת, בעקבות הגל הגדול של החזרה בתשובה, בה נערים מתחילים לחבוש כיפה, נערים מבולבלים מתחילים ללבוש שחור-לבן, חובשי כיפה סרוגה עוברים לשחורה, וחובשי כיפה שחורי ועושי חסד עוברים לשריפת ספרים ולקבלת שוחד וגניבה. הממשלה מתחילה לעבור תהליך הפרטה בו מיליארדר קונה שלושה חברי כנסת והאוליגרכיה שמה פעמיה לעבר מושבה של הדמוקרטיה בכס המשטר. השחיתות קיימת גם במעלות הגבוהים של מושבי הכנסת, ואני לא סתם משתמש במילה "מעלות גבוהים": "שחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות, כ"ג, ח'-ט') בתקופה האחרונה קיים דפוס חוזר של מה שהיה ב-94-95 : גל גדול של חזרה בתשובה, עלייה בבורסה, משא ומתן לשלום, מחשבה על החזרת שטחים, איבוד צלם אנוש בקרב יהודיםלטובת האדמה ובורא עולם, צמיחה במוסדות החניכים בנוער העובד והלומד, צמיחה בשליטת הכסף בכדורגל, כמיהה עזה לשלום, הס</div>Mon, 26 May 2008 19:47:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9256381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9256381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9241024<div align="right" dir="rtl">מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה. ילד א' וילד ב'. לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל. לילד ב' אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טכסטיל במפעל. לילד א' יש חדר מלא צעצועים ומשחקים. לילד ב' יש חדר עם עוד 4 אחים. לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין. לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכתה א'. ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית. לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית. ילד א' מגיש למורה את כל עבודות הבית מודפסות. ילד ב' מכין שיעורים כמעט תמיד לאור נרות. לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר. וילד ב', כשהוא שומע את אבא צועק שאין כסף, הוא בורח לחבר'ה בחצר. ולמרות הכול, ילד ב' מתאמץ בכל כוחו לסגור את הפער כי אבא שלו אמר שרק השכלה מנצחת את העוני, כי רק חינוך יוציא א</div>Sat, 24 May 2008 11:46:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9241024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9241024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9228526<div align="right" dir="rtl">לא מזמן איש שאני לעתים הולך אליו לשיעורי תורה אמר במעין נאום שהוא נשא לחבר'ה חדשים שהגיעו לשיעורים לפני סרט-מחזיר-בתשובה שראינו "...גם שימו לב: היהדות היא הדת היחידה ששרדה כל כך הרבה זמן! האשורים מתו, הנצרות התחילה לפני פחות מאלפיים שנה, רק היהדות הייתה ונותרה מאז ומעולם בתור דת ולאום!"אבל פתאום, אחרי המון זמן, שמתי לב שגם הסינים! גם הסינים נמצאים כבר יותר מ-5,000 שנה בתור סוג של דת פגאנית, וכיום יש 1,200,000,000 (מיליארד ומאתיים מיליון) סינים ורק 20,000,000 (עשרים מיליון) יהודים. הסיבה בכך נעוצה בעובדה שהיהודים מאז ימי המלך שלמה (שהיה קרוי החכם באדם) נהגו להתבולל ואוחדו רק אלפיים שנה אחרי הגלות האחרונה, ואילו הסינים כבר חמשת אלפים שנה קיימים כעם, והדת שלהם (או מה שלא יהיה להם... זו בעצם בעיקר תרבות) חכמה לא פחות מהדת היהודית, עובדה שהסינים חיים עד גיל מאוחר מאוד. אבל בעיה אחת! זהו דבר שקיים אצל החרדים והסינים כאחד: שניהם לא מאמינים בדמוקרטיה, אלא בשלטון יחיד!אני לא יודע... זו נקודה רצינית למחשבה... דיקטטורות עצומות עם מאמינים דבקים ונטולי מחשבה, או חוסר זהות בדמוקרטיות של אנשים חושבים</div>Wed, 21 May 2008 22:44:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9228526http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9228526http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9086619<div align="right" dir="rtl">במדורות מלחמה, בדליקה, בשריפה, בין ימים סוערים של הדם, הנני מדליק את פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן אדם. שלהבות השריפה מדעיכות פנסי, אור האש מסנוור את עיני, איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר, כשהוא יעמוד לפני? תן סימן אלוהים, תן סימן על מצחו כי באש, בדלקה ובדם כן אכיר את הזיו הטהור, הנצחי, את אשר חיפשתיו: בן אדם. חנה סנש ערב יום הכיפורים 1940 החלטתי לפתוח בשיר הזה כי אני תמה רבות לאחרונה בשאלת האדם: הניתן להאמין באדם? היכולה להיות אמונה כה עמוקה בין קבוצת אנשים עד כדי אמונת נפש, אהבה אמיתית והבנה הדדית? לאחרונה התחלתי להתעניין יותר בדת. היהדות קיימת כבר 5,768 שנה (בקירוב), ומשך כל השנים הללו ישנם אנשים המאמינים בדרכי הדת היהודית באמונה שלמה. בערב שבת האחרון (שישי בערב) דיברתי עם בן דוד שלי, שחזר בתשובה לפני כשנה וכיום הוא מתגורר ולומד בישיבה בירושלים. בקשר או בלי קשר לדת, הוא החכים מאוד. הוא זה שכיוון את השיחה לדת ולאמונה השלמה, לאחר ששאלתי אותו אם הוא יודע אם יש מרכז יהדות קראית באיזור. מכאן התחלנו לדבר על התורה שבע"פ, האם היא נכונה או לא ומאין היא הגיעה- הוא אומר</div>Sun, 27 Apr 2008 23:12:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=9086619http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=9086619http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=8822416<div align="right" dir="rtl">ראיתי את זה בבלוג של ארתור היקר... אף פעם לא אהבתי מישהו שאוהב אותי אף פעם לא אירגנתי מסיבת הפתעה אף פעם לא אכלתי פלפל חריף שלם אף פעם לא אמרתי למישהו "אני אוהבת אותך" מול העיניים והתכוונתי לזה אף פעם לא בכיתי מסרט אף פעם לא גידלתי חתול אף פעם לא גידלתי כלב אף פעם לא גילחתי את שיער הראש אף פעם לא גנבתי אף פעם לא דיברתי ברדיו אף פעם לא הופעתי בטלווזיה אף פעם לא הזדיינתי אף פעם לא החלקתי על הקרח אף פעם לא היה לי גיטרה חשמלית אף פעם לא הייתה לי גיטרה קלאסית אף פעם לא היה לי גשר אף פעם לא היה לי נכשל בתעודה אף פעם לא עקרו לי שן אף פעם לא היה לי פלאפון משוכלל אף פעם לא היו לי 2שטרות של 200 בארנק אף פעם לא הייתי במוסד לחולי נפש אף פעם לא הייתי במשחק כדורגל אף פעם לא הייתי בניו יורק אף פעם לא הייתי ער כל הלילה אף פעם לא הלכתי על פסי רכבת אף פעם לא הצלחתי לתפוס זבוב בידיים אף פעם לא השתכרתי אףפעם לא השתתפתי בתחרות כשרונות צעירים אף פעם לא התאהבתי וירטואלית אף פעם לא התגשמה לי משאלה שבקשתי כשכיביתי נרות יומולדת אף פעם לא התלהבתי יותר</div>Sun, 16 Mar 2008 11:15:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=8822416http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=8822416http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=8196424<div align="right" dir="rtl">שביתה הפיכה למש"צ פרידה מאנה לקיחת אחריות גרעין שוחר חזרה ללימודים חיפוש אחר קירבה מלנכוליות גשם סיגריה שיחה כל זה יותר מדי... אני בד"כ עמוס בתעסוקה, אבל עכשיו אני נע בין עומס יתר לשעמום, בין אהבה להתרחקות, בין הלימודים והתיאטרון לתנועה, בין אנשים, בין שקיעה בנפש לבין חזרה לגוף, בין ליברליזם לדת, בין הנח"ל לסיירת... אני באמת מרגיש שיש לי המון החלטות להחליט, וקודם להחלטה עליהן, עליי למצוא סדר עדיפויות להחלטות... אני פשוט משתגע... 2 הסיגריות שעישנתי ב-3 השבועות האחרונים היו צריכות לבוא מתישהו.... 2 סיגריות שעישנתי בהיחבא, לא לעורר מהומה, לא להיתפס כמען, אך גם לא להתמכר לזה... אני לא יודע אם הגשם עדיין סופג בי את ההשראה. אולי את הרצון אליה, את הכמיהה לכתיבת יצירה או לקריאת מאמר חכם. אני מקווה ששלא הלכתי יותר מדי לאיבוד בתוך עצמי, שהצלחתי לשמור על משהו מכיתה ח', תקופת הכתיבה המטורפת. כמה שזה עושה לי צמרמורת...</div>Sat, 15 Dec 2007 01:17:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=8196424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=8196424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=7469848<div align="right" dir="rtl">כשנכנסנו לחדר חשבנו שתהיה ישיבה רגילה, בלי התייחסות לנושא, שלמעשה קצת פרח מזכרוננו בשעות האחרונות. אך מיד צור התחיל לדבר "שקלנו אם לקיים פעילות היום בעקבות מה שקרה..." אחרי מונולוג קצר רעות חילקה לנו את השיר האחרון שהוא כתב. כל הזמן הזה הייתה סוג של בדיחות-דעת מסוימת, זו הייתה האווירה הכללית, חוסר תשומת לב. אחרי שהקראתי את השיר בעיניים לחות אנה יצאה מהחדר בכובד לב, שירה ביקשה לראות את השיר ולאחר שקראה אותו זרקה "לא הבנתי את השיר" אל תוך הדיון שהחל על הסיבה בגללה הוא עשה את זה, לאחר שכבר הבנו שלמרות יופי החיים וקדושתם, הוא בחר לא לבחור בחיים. האווירה בחדר השתנתה - כל אחד נכנס לעצמו בזמן שגור וצור ניסו למקד את הדיון בעדינות: שלי הביטה באקראי ברצפה, שירה נכנסה ויצאה, שיר הסתכלה על הרצפה ועל המדריכים, ניצן ניסה להראות שהוא מתעניין, יובל התכנסה בתוך עצמה ועשתה קולות של בכי (אולי היא בכתה באמת), אני הבטתי בכולם וניסיתי מדי פעם להיכנס לדיון, ומריאנה מצאה דברים לא-מדכאים בחדר. חלקנו בחרנו להיסחב עם התחושה וחלקנו בעטנו בה בבדיחות מסוימת. חלק מוקדם וחלק מאוחר יותר. חלק בחרו להתבודד וחלק להתע</div>Tue, 18 Sep 2007 01:05:00 +0200guetta10@walla.com (גוווטה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=115811&blogcode=7469848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=115811&blog=7469848