אז ביום ראשון קמתי בבוקר ויצאתי לגדנ"ע, כולי רעל!!!

הגענו לשם, קיבלתי צוות מעורב באנשים טובים וכמה ערסים שהורסים הכל....

(מצטער על הניסוחים המהירים וחסרי ה... יו נוו)

אז השקעתי הכל מבחינת משמעת, עמידה בזמנים, יכולת גופנית, עבודת צוות ובעצם הכל... ניסיתי מדי פעם לתפוס פיקוד כי ממש לא היה מי שיעשה את זה (החניך התורן היה אחד הערסים והוא עף מהתפקיד אחרי יומיים) והערסים, ככאלה שלא אוהבים שאומרים להם מה לעשות (במיוחד לא ממישהו שנראה שאין לו "גב" רציני), שמו זין על כל מה שאמרתי והתעצבנו על זה שאני בכלל מזכיר להם לבוא למסדרים כדי שלא ייאלצו ליפול ל-20 שכיבות סמיכה... בדרך שאני מנס לשכנע אותם גם אני איחרתי פעמיים (כן, בגללם) וירדתי ל-20 (ואת זה עשיתי בצורה ממושמעת ומושלמת).

מצטער על ה"צניות" אבל באמת אנ לא היחיד שאמר את זה, וכל הצוות קרא לי חייל מצטיין והיו כאלה שהבטיחו לי (כאילו שזה באחריותם) שאני אקבל את תעודת החניך המצטיין...

בין לבין אכלתי המון חרא, בין אם זה כשהתנדבתי לכל (כל!!!) מה שהמפקדת ביקשה, או אם אני ועוד 3 היו היחידים שבנו את האוהלים בשדאות בזמן ש-3 מדי פעם נותנים יד ו-20 אחרים יושבים בצד ולא נוקפים אצבע, או בין אם זה ירידות מצד הערסים על זה שאני ממושמע והכל...

בכל מקרה, ביום האחרון קמתי די מבואס משום מה, אבל בכל זאת צעקתי זמנים (היחיד שצעק זמנים, כשכולם צריכים), רצתי, סידרתי 2 טורים ו-ח'תים, מיהרתי בכל דבר שעשיתי וזירזתי את כולם (האמת.. זה כמו כל יום... אולי כי ביום האחרון היו קצת פחות אנשים להתמודד איתם).

על כל מקרה... כשהגענו למטווח כנראה שהשארתי את כל הרעל בבסיס ולמטווחים באתי עייף, עצבני וממש לא מרוכז... מתוך 12 כדורים פגעתי 0 במטרה שלי, 2 במטרה שמתחתיי ואולי איזה 2-3 בקרטון שעליו תלויה המטרה....

הייתי ממש מבואס מזה, אבל בכל זאת המשכתי לרוץ, לצעוק ולסדר... במסדר הענקת תעודות כבר אמרתי שלא בטוח שאני אקבל, ושגם לעומר מגיע (באמת הגיע לו, אבל קצת פחות ממני)... בכל מקרה, הגיעו אלינו "חניך מצטיין - צוות 2: דימא ביירקטר". בצורה אוטומטית ומזויפת מחאתי כפיים לרובוט הזה שעשה אחד לאחד מה שביקשו ממנו, ולא תרם באמת לצוות., הוא לא התנדב אף פעם ולעיתים רחוקות צעק זמנים או הסתדר במהירות ב-ח'. מחאתי לו כפיים ואמרתי לו מזל טוב ושמגיע לו, המשכתי לשקר ואמרתי לכולם שזה בסדר ושבאמת מגיע לו.... כמובן.

באוטובוס חזרה כבר לא יכולתי לשמור את זה ואמרתי לידין, חבר טו שהיה איתי גם בצוות, את מה שחשבתי עליו... ידין, שלא אוהב לפרגן בפנים אלא רק מאחורי הגב, אמר שהיה מגיע לדימא, למרות שיומיים לפני הוא אמר שמגיע לי...

במהלך כל השבוע, מעבר לרמה המקצועית, אלא ברמה החברית וההתנדבותית, לכל מי שהיה חסר מים במימיה הבאתי לשתות.. קשה לכתוב או בכלל לבטא את זה במילים, אבל אני יודע שאני הייתי צריך לקבל חניך מצטיין! כוס אמק, תעזבו את זה שפעם אחת בחיים שלי מגיעה לי הכרה כללית, זה באמת הגיע לי! אם היא נתנה לי "א. מנהלות" בתחילת השבוע זה לא אומר שהיא לא צריכה לתת לי חניך מצטיין, כי זה מה שהייתי!!! חניכים תורנים קיבלו מצטיינים כי הייתה להם את הבמה ואת התפקיד להיות בעלי סמכות, ואני, שלא הייתה לי שום סמכות אל מול החניכים האחרים, התנהגתי כמו החניך התורן שלא היה, ובלי התהילה שבתפקיד!

מה שהורג אותי הוא שאני לא מסוגל לבטא את הכעס שלי! אני פשוט לא מסוגל לצעוק או לבעוט או להתעצבן על משהו חוץ מלחבוט במקשי המקלדת!

במהלך השבוע שמתי לב שאני בן אדם טוב, שאני עוזר... ושדברים רעים קורים לאנשים טובים, אבל יכול להיות שפשוט מאוד רק מדברים רעים לומדים? נראה לי שכן, למרות דלא למדתי יותר מדי מההתייחסות הנוראיתץ שקיבלתי במהלך השבוע...

נקווה לטוב.........