 נצח זה המון זמן.... במיוחד אם אין מה לקרוא או אם אין איזה סרט טוב בטלוויזיה... |
| 7/2005
חזון אחרית הימים גשם יורד, אנשים יוצאים אט אט מבתיהם, חלקם עם כלי נגינה, חלקם עם דגלים, חלקם הולכים וחלקם רצים כאחוזי טירוף, לבושים למחצה או ערומים לגמרי, נושאים על גביהם אנשים אחרים או נושאים ידיהם מעלה... רצים כמטורפים בכבישים, צורחים וצועקים... "אההה..." מנשקים ומחבקים אנשים שלא מכירים, נשכבים על הכביש, עוצרים את התנועה, אם לא נעצרה קודם לכן, חשים שמסוגלים לרוץ עשרות קילומטרים, עד אין סוף, פורקים את כל עולם על כל העולם... חלקם יושבים המומים, או שהולכים לאיטם ברחוב, כמוכי ירח, וממלמלים מילים נהדרות אלה, מילים נפלאות שכל-כך הרבה זמן לא נשמעו, לא באזור... מילים שנשמעות ממש לא הגיוניות לאוזן שפויה, לא מצליחות לעורר אותה, הלא אין אוזן שפויה באזור, כולם אחוזי טירוף, ממלמלים או צועקים את יופי היצירה האנושית... "ישראל במונדיאל... ישראל במונדיאל..."
| |
|